השייח אחמד יאסין היה דמות בעלת חזות מתעתעת, כך העיד ראש השב”כ לשעבר וח”כ אבי דיכטר, אחד מהאנשים שדחפו יותר מכול לחיסולו של מייסד תנועת החמאס. מחד האיש כחוש בעל קול חלוש ולעיתים אף לא מובן בדיבורו, סובל מקשיי נשימה כשהוא מרותק לכיסא גלגלים כשזקנו הארוך מעטר את פניו. מאידך, האיש אשר הקים את הארגון בביתו ששכן במחנה הפליטים שאטי שברצועה, הוביל והנהיג אותו על פי דרך הג’יהאד (מלחמת קודש) והיה אחראי על מותם של ישראלים רבים (מתוך הספר חיסול ממוקד: שב”כ המבצעים הגדולים). לאחר ניסיון התנקשות כושל, ישראל הצליחה בסופו של דבר, לחסלו באמצעות טילי הלפייר שנורו ממסוקי קרב ישראלים ב-22 במרץ 2004, לאחר שהתקבלה החלטה מצד ראש הממשלה המנוח אריק שרון.
מלבד העובדה שחיסולו של יאסין הרעיד את אמות הסיפים בקרב ארגוני הטרור הפלשתיניים, ראוי לזכור ששיטה זאת הינה כלי למיגור תופעת הטרור, אך לא מהווה פתרון ממשי. ראש השב”כ לשעבר עמי אילון, התבטא בעבר באומרו שסיכול ממוקד אינו יכול לחסל רעיון, או אידיאולוגיה. אילון אף טען שחיסול ממוקד הינו פתרון נקודתי אך לא מעניק פתרון אסטרטגי לבעיות הטרור. כפי הנראה, לגבי יאסין אילון צדק, כיוון ששורשיה של התנועה ניטעו בזכות יאסין עמוק בקרקע.
נוסף על הרצון מהצד השני לנקמה, ישנו קושי מוסרי בחיסולים ממוקדים בשל החשש מפגיעה בחפים מפשע, בעגה הצבאית: “בלתי מעורבים” יתר על כן, חיסול ממוקד עשוי לגרום למשבר דיפלומטי מול מדינות זרות שעל אדמתן מבוצע החיסול. הדוגמא המובהקת ביותר היא, ניסיון החיסול הכושל של ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, על ידי סוכני מוסד בעמאן שבירדן. בעקבות ניסיון החיסול הכושל (באמצעות הזרקת רעל), התפתח משבר דיפלומטי קשה בין ישראל לירדן. משעל אושפז בבית חולים והמלך חוסיין שזעם על התקרית, דרש “תמורה הולמת” כדי שיוכל להכיל את זעמם של האזרחים הירדנים פלסטינים, תוך שהוא מאיים להוציא להורג את סוכני המוסד, באם משעל ימות. בסופו של דבר אחד מהסוכנים (מישקה בן דוד) הזריק את הנוגדן לרעל והציל את חייו של משעל שנותר עד היום בתפקידו. למעלה מזה, בכדי לרצות את הירדנים ישראל נאלצה לשלם מחיר כואב ושחררה את השייח אחמד יאסין לאחר 8 שנות מאסר בלבד (מתוך מאסר עולם ועוד 15 שנה).
דוגמא נוספת שהביכה את מדינת ישראל ויצרה תקרית דיפלומטית היא חיסולו של מחמוד אל מבחוח (ינואר 2010) פעיל חמאס שתפקידו היה לדאוג לרכש של הארגון. מבחוח חוסל בדובאי על ידי סוכני ביון זרים המיוחסים למוסד הישראלי. הללו השתמשו בדרכונים כפולים של ישראלים אמיתיים ותועדו על ידי מצלמות האבטחה של המלון, לאחר שעלו עם היעד המבוקש במעלית), החיסול בוצע בחדרו שבמלון, באמצעות הזרקת רעל קטלני לגופו. בפועל מטרת הפעולה אמנם הושגה, אך הביאה לכדי תקרית דיפלומטית ולמתיחות עם איחוד האמירויות באותה עת. בנוסף, שיטות הפעולה של המוסד לכאורה נחשפו ואילצו אותו לבצע התאמות לפעמים הבאות.
זאת ועוד, סיכול ממוקד עשוי להוביל להסלמה שתתפתח לסבב לחימה או מבצע צבאי ואף מלחמה רבתי. כך למשל, חיסולו של מפקד הזרוע הצבאית של החמאס אחמד ג’עברי בשנת 2012, הביאה לעימות אלים ולפרוץ מבצע “עמוד ענן” כשנתיים וחצי בלבד אחרי מבצע “עופרת יצוקה”. כך גם, חיסולו של חלפן הכספים של החמאס אחמד חודרי בחודש מאי אשתקד הביאו את מערכת הביטחון לכדי דריכות רבה מחשש להסלמה. חודרי היה אמון על העברות הכספים מאיראן לארגוני הטרור ברצועה, דרך חברת החלפנות שבבעלותו: “חאמד ללצראפה/ אלופאק”, שהוכרזה כארגון טרור על ידי ישראל בחודש יוני 2018.
“ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד לכלותם”
חרף כל הנאמר לעיל, היתרונות שבסיכול הממוקד עולים על פני החסרונות שבהם. ראשית, חיסולים ממוקדים משמרים את יכולת ההרתעה של צה”ל, אשר מהווה נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. כאמור, הרתעה היא מונח שברירי וקשה לאמוד או לכמת אותו, אולם פירושו שהאויב יתפוס שאם יחליט לפעול נגדך, אזי הנזק שיגרם לו יהיה גדול מן הרווח שיוכל להשיג ולמעשה יוטב לו אם ימנע מלפעול בפעולה צבאית נגדך. זאת כמובן בהנחה שהאויב פועל לפי היגיון של עלות/ תועלת. כידוע כחלק מהמב”מ (מערכה שבין המערכות) ישראל פועלת בתוך סוריה המתפוררת בכל אימת שנחצים הקווים האדומים אותם הגדירה. כך למשל, על פי פרסומים זרים ישראל השמידה בעיר חלב שני מבנים ששימשו ככל הנראה כמפעל לייצור טילים מדויקים.
שנית, החיסול הממוקד מביא את המחבלים למנוסה תמידית, וכן לפגיעה בארגון הטרור ובתשתיות שלו. על פי מאמר שפורסם בוושינגטון פוסט בשנת 2011, נטען כי כאשר הכוחות המיוחדים האמריקאים חיסלו את אוסאמה בן לאדן, נמצאו כתביו אשר חיזקו את האפקטיביות של הסיכולים הממוקדים. בן לאדן כך נחשף, התקשה מאוד נוכח התקפות הכטב”מים באזורים השבטיים בפקיסטן. הוא כינה זאת “מלחמת מודיעין” וטען שזה הנשק היחיד שפגע בהם, שכן פעילי הארגון הלינו שאין ביכולתם להתאמן או לגייס כוחות חדשים כיוון שתנועתם הוגבלה באופן משמעותי ואף לא יכלו לשמור על דרכי תקשורת תחת האזור החשוף לאש האמריקאית. כמו כן, מעבר לחיסולים מהאוויר בוצעו סיכולים ממוקדים גם על ידי כוחות מיוחדים קרקעיים.
שלישית, חיסולים ממוקדים מבוצעים לרוב כאשר מתקבל מידע מודיעיני מהימן “שהיעד” המבוקש עומד לשלח מחבלים שיבצעו פעולות, אשר יביאו לפגיעה מהותית ובטווח זמן מיידי באזרחים חפים מפשע. כלומר, השימוש בכלי הזה ייעשה על מנת לסכל את הפגיעה, זאת לאחר שנשללו כלל האפשרויות האחרות וכן תוך כדי צמצום למינימום האפשרי של פגיעה באזרחים בלתי מעורבים. למעשה, החיסול הממוקד באשר הוא, מוכיח את עליונות המודיעין הישראלי ומאיים כמו עננה מעל ראשם של המשחרים לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה, שמבינים שלא לעולם חוסן. כפי ששר הביטחון לשעבר נפתלי בנט התבטא לאחר חיסולו של בכיר הגיהאד האסלאמי אבו אל עטא: “כל מחבל וכל יזם טרור יידע שהוא נושא על גבו טיימר לסוף חייו”. במקביל, דובר צה”ל לשעבר רונן מנליס טען כי “הסיכול התבסס על מידע מדויק שהעביר שב”כ, זאת לאחר שאספנו על היעד מודיעין במשך תקופה ארוכה וכי יש לנו מודיעין על פעילים נוספים”. הווה אומר, בכדי לסכל מבוקש בכיר כזה או אחר דרושה יכולת מודיעינית גבוהה מאוד. בד בבד, נדרש גם עיתוי מתאים, שכן, מבוקשים בכירים יודעים שארגוני הביון עוקבים אחריהם ולכן פועלים הרחק מאור הזרקורים ובמשנה זהירות בכדי לא להוות מטרה לכטב”מים.
יתרון נוסף משמעותי של החיסול הממוקד הוא, שלעיתים ישנם בכירים בעלי כישורים ויכולות כה גבוהות עד כי לאחר שפוגעים בהם קשה ואף בלתי אפשרי למצוא להם מחליף ראוי. כמובן שיש דוגמאות הפוכות כמו מנהיג חיזבאללה הקודם עבאס מוסאווי שספק כמה הציבור הישראלי זוכר ומכיר אותו, אולם מחליפו השייח חסן נסראללה מוכר היטב. נסראללה הכריזמטי הפך את חיזבאללה מארגון טרור בינוני ל”צבא טרור” ובעל אחיזה איתנה בלבנון כולה. מארגון טרור בינוני ל”צבא טרור” ובעל אחיזה איתנה בלבנון כולה.
מנגד, איש המבצעים ורמטכ”ל חיזבאללה לשעבר עימאד מורנייה היה בעל תעוזה רבה, יצירתי ומבריק בצורה יוצאת דופן. חיסולו בשנת 2008, יצר חלל עמוק שגם לאחר חיסולו כאשר מינו שלושה אנשים שונים, הללו לא הצליחו להביא לידי ביטוי את יכולותיו של האיש שעמד מאחורי שורה ארוכה של פיגועים כלפי ישראלים, אמריקאים וצרפתים. ביניהם, הפיגוע הקשה בשגרירות הישראלית בבואנוס איירס בשנת 1992 ובבניין הקהילות היהודיות ב-1994 בבואנוס איירס, שהוא היה אמון עליהם. כמו כן, מורנייה היה אחראי על פיגוע החטיפה בגזרת הר דוב בשנת 2000, וכן על חטיפת שני חיילי המילואים: אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שהביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
נדמה היה שישראל וויתרה על הכלי האפקטיבי הזה, עד לחיסולם של אבו אל עטא וחודרי. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה במצב הביטחוני הנוכחי, שאינו דומה כהוא זה למצב הביטחוני של תחילת המילניום, כאשר ישראל הייתה עסוקה עד מעל הראש במאבק חסר פשרות נגד ארגוני הטרור הפלשתיניים. כפי הנראה פיגועי התאבדות הכוללים מראות של אוטובוסים מתפוצצים הם נחלת העבר בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, אך באותה תקופה כאשר כל יום דם יהודי נשפך ברחובות, היה זה האך טבעי להשתמש בחיסולים ממוקדים כדי להפחית את כמות הפיגועים. בנוסף, כניסתו של הרמטכ”ל כוכבי לתפקיד הינה משב רוח מרענן למדיניות ההתקפית של צה”ל שלא מהסס לפגוע בפעילים של ארגוני הטרור הן מצפון והן מדרום גם במחיר של הסלמה והדרדרות לכדי מבצע צבאי.
ניתן לומר, שהסיכולים הממוקדים חזרו להיות חלק מהאופציות העומדות לרשות מערכת הביטחון במאבק של ישראל הן מול חיזבאללה והן מול החמאס והג’יהאד האסלאמי בעזה. יתרה מכך, לדעת בכירים רבים במערכת הביטחון הסיכול הממוקד הינו הכלי היעיל והאפקטיבי ביותר לטיפול ב-“פצצות מתקתקות”, רגע לפני שיגור רקטות, שכן הוא מונע ניסיון פגיעה באזרחים ישראליים ובאורח חייהם התקין, ואף מרתיע אותם נוכח העובדה שזה עשוי להיות השיגור האחרון שלהם. כמו כן, ניתן להיווכח שכחלק מהמב”מ ישראל אינה נרתעת ופועלת באגרסיביות ובנחישות בכדי למנוע את ההתבססות האיראנית בסוריה, גם במחיר של חיסול פעילים כדוגמת פעיל חיזבאללה – עלי כאמל מוחסן ג’וואד שנהרג בתקיפה ישראלית בנמל התעופה הבינלאומי בדמשק. כלומר, כאשר בכל הנוגע לקוויה האדומים של ישראל, היא לא מהססת לפעול כולל חיסול פעילים, מה שעשוי לדרדר את המצב הביטחוני (ישראל נמצאת כבר למעלה מחודשיים בדריכות גבוהה בצפון) לעימות צבאי רחב. פועל יוצא של כל אלו הוא שמאזן ההרתעה של צה”ל נשמר אל מול אויביה, כאשר ישראל פועלת בכל עת בנחישות ובתקיפות מול התמנון האיראני וזרועות התמנון שלו.
