Category: Uncategorized

כל טירון שעובר בשערי בא”ח צנחנים נתקל במשפט הבא: “ניזום נוביל נהווה דוגמא וננצח”. נדמה כי המשפט הזה אינו עולה בקנה אחד עם הדרג הבכיר בצה”ל שרובו עונד כומתות אדומות וביניהם האלוף וסגן הרמטכ”ל הרצי הלוי. הלוי התראיין הבוקר בגלי צה”ל לאילנה דיין ובזחיחות רבה טען כי “יש הרתעה מול עזה אבל יש לה גבולות. היא נשחקת מהר יותר כשהמצב האזרחי בעזה ירוד”.

האלוף הלוי טועה ומטעה, היות וההרתעה לא נשחקת כתוצאה מהמצב ההומניטרי בעזה, אלא בשל הרופסות שאנו מגלים כלפי התוקפנות מצד ארגון הטרור חמאס. כאשר הדרג הצבאי והמדיני בוחר כמעט להבליג על פגיעה בחיילינו, באמצעות תקיפה רפה כפי שהתבצעה השבוע, או בוחר להבליג כמו הירי לעבר העיר שדרות לפני שבועיים אזי התוצאה היא שחיקה בהרתעה הישראלית.

כמעט שבעה ימים עברו מהפארסה שהתרחשה בגבול הרצועה ביום שבת האחרון, שבו נפצע באורח אנוש לוחם מג”ב בראל חדריה שמואלי כתוצאה מירי אקדח בידי מחבל חמאס ארור. האירוע הזה מסמל מחד את כל הדרו ותפארתו של עם ישראל שמתפלל לטובת החלמתו של העלם הצעיר שנלחם על חייו. מאידך, התקרית הקשה מסמלת את אובדן הדרך בשנים האחרונות של הפיקוד הבכיר בצה”ל. המקרה הנ”ל של חדריה אינו אירוע טקטי בלבד אלא מהווה תמרור אזהרה לדרג הצבאי הבכיר שכובל את ידיהם של הלוחמים והלוחמות בצה”ל.

צילום: דוברות המשטרה

 

אובדן הדרך והמצפן של צה”ל בא לידי ביטוי בעובדה שחדריה וחבריו הופקרו על ידי המפקדים הבכירים שהעדיפו “להכיל” את האירוע במקום לירות במחבלים הרבה לפני שהגיעו לחומה. כמו כן, החומה עצמה אף היא מהווה חלק מאובדן הדרך, שכן במקום למגן עצמנו לדעת, עלינו להראות לצד השני שאנו יודעים ליזום ולהגיב בעוצמה רבה מבלי לחשוש מהאויב. למעשה זוהי אנטיתזה לדרכו ומשנתו של ז’בוטינסקי שדיבר על “קיר הברזל” שבה האויב מפנים שאינו יכול על הישוב היהודי וייאלץ לחיות לצידו (לראיה תושבי לוד שסובלים מאלימות מצד ערביי העיר).

נוסף על כך, נהלי פתיחה באש הזויים ומחפירים מצד הפיקוד הבכיר, השאירו את הלוחמים בשטח חשופים להמון הזועם. אותן “תהלוכות” כפי שחמאס מתאר אותן הן למעשה הפגנות אלימות מאוד שכוללות השלכת מטעני נפץ, רימונים וניסיונות חטיפה של כוחותינו. ח”כ וראש השב”כ לשעבר אבי דיכטר נוהג לומר: “עדיף אלף אמהות של מחבלים שבוכות בשביל שאמא אחת אצלנו לא תבכה”!

לדאבוננו הרב אין מדובר במקרה בודד וחריג, שכן לא מעט אירועים יעידו כאלף עדים על אובדן הדרך. כך למשל, האירוע בהר דוב ב-27 ביולי אשתקד שבו חדרו מספר מחבלי חיזבאללה לתוך שטח ישראל (חצתה את תחומי הקו הכחול) והוברחו על ידי כוחותינו במקום לחסל אותם בכדי לא להסלים לכדי אירוע גדול יותר. המחבלים כאמור נצפו על ידי תצפיתניות של צה”ל והיו תחת מעקב, אך הצבא בחר “להכיל” את האירוע במקום לחתור למגע ולחסל אותם באבחה כפי שמצופה.

 במאמרי אודות על “הדרום הפרוע” פירטתי על מספר דוגמאות שבהם פורעים בדואים תושבי הפזורה עושים כבשלהם בתוך שטחי האש של צה”ל ואף בתוך הבסיסים מבלי שניתנת ההוראה הברורה והחד משמעית של הצבא לירות בהם. היעלה על הדעת שבמהלך תרגיל צבאי רכוש צה”ל ייגנב או שמילואימניק יחשוש האם להגיע עם רכבו לבסיס שכן הוא עשוי להיעלם בשובו מהשטח. לא ייתכן שאינספור כדורים ותחמושת יקרת ערך נגנבים באין מפריע והצבא לא עושה מאומה. השיא כמובן התרחש, כאשר תושב הפזורה הצליח לחדור לאחד מבסיסי צה”ל השמורים ביותר (נבטים) שבו נמצאת טייסת ה-F35 ורק לאחר מרדף בין מספר שעות נעצר ונתפס.

האלוף הלוי אינו היחיד כמובן. לפניו היו עוד שלל התבטאויות תלושות מהמציאות המורכבת שבה שרויים תושבי הדרום. הדוגמא הבולטת ביותר הינה נאום הכלניות המפורסם של שר הביטחון הנוכחי בני גנץ בהיותו הרמטכ”ל בשלהי מבצע צוק איתן.

 https://www.youtube.com/watch?v=sUOq6LhGD6o

בסופו של דבר כבילת ידי לוחמינו על ידי הדרג הצבאי הבכיר היא פגיעה ישירה בביטחון המדינה. אירועים טקטיים לכאורה כפי שקרו מול חיזבאללה ביולי אשתקד, וכן פציעתו האנושה של הלוחם חדריה שמואלי בשבת עשויים להתגלגל להסלמה כוללת. הסיבה לכך פשוטה, אויבנו מבינים כי ניתן למתוח את הגבול עוד ועוד והמדרון חלקלק מאוד.

הוראות הפתיחה באש השנויות במחלוקת, הכלת אירועים אלימים הן בדרום והן בצפון, חוסר המשילות בנגב בעיקר בבסיסי צה”ל מעידים כי משהו השתבש בערכיו של צה”ל. לא בכדי, סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שאמון הציבור בצה”ל הוא הנמוך ביותר מאז שנת 2008.

ניתן לומר שהפגיעה בלוחמינו והעדפה מצד הדרג המדיני והביטחוני “להכיל” אירועים כפי שהוצגו לעיל פוגעים בהרתעה הישראלית שממילא שחוקה ואף פוגעת במורל החיילים הן בסדיר והן במילואים. חיילנו ואני ביניהם שאמורים לצאת לקרב מבינים שהכלת אירוע כזה או אחר עדיפה על פני חיינו ושלמות גופנו. מסתבר שהאמרה הקלישאתית “תנו לצה”ל לנצח” עודנה רלוונטית.

 

 

לאחרונה פורסם כי ארבעה סנטורים שחברים בוועדת החימוש של הסנאט, הפצירו בשר ההגנה הנוכחי לויד אוסטין להקים קבוצת עבודה ישראלית – אמריקאית, כיוון שמדינת ישראל מובילה בכל הקשור לעליונות טכנולוגית בשדה הקרב, ועשויה לסייע לכוחותיו של צבא ארה”ב באמצעות טכנולוגיות מתקדמות שונות.

הדברים הללו אינם מגיעים מתוך חלל ריק, כיוון שישראל הפכה בשני העשורים האחרונים למעצמה צבאית טכנולוגית. כפי הנראה הסיבה המרכזית לכך נעוצה בשורשינו, קרי מהתנ”ך. המסר שעומד מאחורי המשפט “עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב”, הוא שמדינת ישראל נמצאת במאבק תמידי ונאלצת להתמודד בסופו של דבר עם האיומים הביטחוניים השונים לבדה. משום כך עליה לבצר את ביטחונה באמצעות תעשייה צבאית ביטחונית משגשגת ושלל פיתוחים המסייעים בזירות הלחימה השונות: קרובות ורחוקות. כמו כן, בעת מבצעים צבאיים ובמלחמה העתידית.

טרם הוקמה מדינת ישראל, השכיל דוד בן גוריון להבין כי המדינה הצעירה תותקף על ידי צבאות ערב והמשך קיומה יהא תחת סכנה. מאז הניצחון ההירואי מול צבאות ערב הגדולים עשרות מונים מצה”ל שזה אתה קם, עברו הרבה מים בנהר. ישראל למרות גודלה הקטן ובאופן יחסי לשאר מדינות ערב, הפכה למובילה בטכנולוגיות צבאיות שונות המסייעות לה בשדה הקרב המשתנה כיוון שהיא מוקפת אויבים המאיימים על קיומה ובלית ברירה נאבקת על קיומה.

הרב י”ד סולובייצ’יק  מחדד טענה זאת במסה המרתקת שכתב בשם “קול דודי דופק”, שעוסקת בנושאי עצמאות המדינה. המסה הושמעה לראשונה בדרשת יום העצמאות המפורסמת בשנת תשט”ז (1955), אותה נשא הרב בעצרת בניו יורק. בדרשה גולל הרב את הגותו בנוגע לתהום הפעורה שבין עם ישראל לשאר אומות העולם אשר אינה ניתנת לגישור. הרב הרחיב בדרשה ותאר כיצד חיל ההגנה הקטן של ישראל גבר על צבאות ערב העצומים ולמעשה נס “רבים ביד מעטים” נגלה לנגד עיננו. במסה הרב סולובייצ’יק מגולל כיצד היהדות חותרת לחוף מבטחים בעולם שסוע ומבותר, כאשר קיומו הגורלי של עם ישראל הינו קיום מאונס בבחינת “על כורחנו אנו חיים”. לפיכך, ההלכה מחייבת את היהודי באשר הוא לכדי עשייה ולא כניעה.

על אף העובדה שמדינת ישראל כבר אינה קטנה כל כך עם חיל הגנה קטן כפי שהיה בראשיתה, ומחזיקה צבא חזק, מיומן ומוביל עם חיל האוויר בין הטובים בעולם, פוטנציאל האיומים כלפיה ממשי, כאשר איראן הינה האיום המרכזי על ישראל. כך למשל, ה-“וול סטריט ג’ורנל” פרסם שבוע שעבר כי הממשל האמריקאי מתכוון להטיל מכבש לחצים בתצורת סנקציות על איראן היות ויכולות הטילים המדויקים והמל”טים שברשותה מהווים איום מיידי ליציבות המזרח התיכון ואף מאיימים יותר כרגע על ישראל מאשר המירוץ האיראני להשגת נשק גרעיני.

המל”טים האיראנים מהווים איום של ממש על בסיסים אמריקאים ברחבי המזרח התיכון, ואף בחודשים האחרונים בוצעו לא מעט תקיפות על מתקנים של הצבא האמריקאי באמצעותם. עם זאת, חשוב להדגיש כי אין מדובר באיום קיומי על האומה האמריקאית. מנגד, לצד הסכנה הקיומית של תוכנית הגרעין האיראנית, בישראל גובר החשש שמל”טים איראניים עשויים להגיע לידיהם של החמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני. יש לציין, שכבר במבצע “שומר החומות” חמאס שיגר מל”טים מדגם “שאהב” וכן רחפנים מתאבדים הנושאים חומר נפץ שמטרתם להתפוצץ על היעד. צה”ל הצליח כאמור ליירטם וכן מל”ט מתאבד נוסף שהגיח מתוך שטח סוריה וייורט בהצלחה.

בנוסף המתיחות הימית בין ישראל לאיראן עוברת אסקלציה, בעקבות האירוע האחרון שהתרחש בשישי. על פי פרסומים שונים מל”טים מתאבדים איראנים תקפו ספינה במפרץ עומאן (קשורה לאיל ההון הישראלי אייל עופר) והרגו שני מלחים. התקיפה הזאת מעידה על עליית מדרגה בתוקפנות האיראנית כתוצאה מהחולשה אותה מציגה ארה”ב אל מול איראן בכל הנוגע להסכם הגרעין. כאמור אין זאת הפעם הראשונה שהאיראנים תוקפים כלי שיט הקשורים בעקיפין לישראל, אך עד עתה היו אלה תקיפות קלות שלא הסתיימו בנפגעים.

“מצפון תיפתח הרעה”

יתרה מכך, הפנטגון פרסם כי ארסנל הטילים הבליסטיים האיראנים המדויקים עומד על 3000, והוא מהווה איום על מדינת ישראל, ארה”ב ובעלות בריתה באזור. לצד הטילים האיראניים, צבא הטרור חיזבאללה המשמש כמוצב קדמי עבור איראן, מחזיק באמתחתו ארסנל של כ-150,000 טילים המסוגלים לכסות כל חלקה במדינת ישראל. בנוסף ישראל מאוימת מכיוון סוריה, כאשר האיראנים פועלים בנחישות להתבסס צבאית באזור רמת הגולן הסורי. מלבד האיום הישיר האיראני בדבר טילים בליסטיים, עולה החשש כי הן החמאס והן הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני יצליחו גם הם בניסיונם לדייק את מאגר הטילים העומד לרשותם. זאת בנוסף לניסיונות של ארגוני הטרור להבריח נשק תוצרת איראנית לתוך שטח הרצועה.

לא מכבר, תיאר ריצ’רד פ. נטונסקי גנרל אמריקאי בדימוס (יוצא חיל הנחתים) כיצד תראה המלחמה הבאה בצפון מול חיזבאללה. לדבריו, חיזבאללה כמעט ויצליח להכניע את שכבות ההגנה האקטיביות של מדינת ישראל: כיפת ברזל, שרביט קסמים ומערכת החץ באמצעות מערך הטילים שלו המסוגל להגיע לכל נקודה בשטחה של מדינת ישראל. לדבריו, חיזבאללה אוחז כעת ביותר כוח אש מאשר 95% מהצבאות הקונבנציונליים בעולם, כשבידיו נמצאים יותר טילים מכל חברי נאט”ו האירופיים ביחד! הלה מוסיף וטוען, כי מערכות ההגנה הישראליות יעסקו בניסיון להדוף התקפות על מתקני צבא ומתקנים אסטרטגיים שונים כגון נמלים, ושדות תעופה.

בד בבד העורף יחטוף אלפי רקטות בקצב אש שלא ראינו עד כה, אשר יגרום למבצע “שומר החומות” להראות כקדימון לדבר האמיתי. נוסף על כך, ישובים רבים סמוכי גדר נמצאים ללא מיגון. כך גם בתי ספר, גנים, צירי תנועה וכן מקומות עבודה לא מעטים בצפון שאינם מוכנים וערוכים למתקפת טילים באם תבוא. הסיבה  שישובים רבים, חלקם אף נמצאים במרחק של קילומטר אחד מהגבול עדיין אינם ממוגנים הינה בעקבות מחדל מתמשך של ממשלות קודמות שהזניחו את תושבי הצפון ולא טיפלו בבעיה. כעת משקמה ממשלה חדשה ובאם תקציב המדינה יעבור, יוקצו משאבים וכסף לחברות שזכו במכרז ויחלו בפרויקט שיארך מספר שנים (בהנחה שלא ייעצר או יתעכב בממשלות הבאות).

דור 5 ביירוט טילים: מערכת הלייזר

בסופ”ש האחרון פורסם ב”ידיעות אחרונות” על ידי העיתונאי אלכס פישמן על פיתוח של חברת “רפאל” הישראלית יחד עם חברת “לוקהיד מרטין” האמריקנית של תותח לייזר שיהיה מסוגל ליירט טילים, רקטות וכטב”מים מתאבדים. תותח הלייזר עשוי להיות מבצעי בעוד 3 שנים לערך ויהווה נדבך נוסף במערך ההגנה האקטיבית הישראלית. ייצור של תותח לייזר עשוי לשפר דרמטית את מאזן האימה שבו ישראל נמצאת כעת, ואף יפחית דרמטית את העלויות הגבוהות כיום של היירוט באמצעות מיירט טיל. לדברי פישמן לאחר מבצע “שומר החומות” ישראל ביקשה סיוע מהפנטגון של מיליארד דולר, כאשר 200 מיליון מתוכם מיועדים לחידוש מאגרי המיירטים של כיפת ברזל.

צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון

סביר להניח שהתעשייה הצבאית בישראל היא זאת שתוביל ותתווה את הדרך למדינות אחרות בכל הקשור למערכות ליירוט טילים באמצעות קרן לייזר. לצד חברת רפאל, גם חברת “אלביט” הישראלית עומלת על פיתוח מערכת לייזר יחד עם מפא”ת. בחודש יוני האחרון חיל האוויר, מפא”ת ואלביט הודיעו כי סיימו סדרת ניסויים מוצלחת במערכת לייזר אווירית שאינה נמצאת על הקרקע אלא על כלי טיס, שתהא מסוגלת ליירט מגוון איומים כגון טילים, כטב”מים ורחפנים מתאבדים. יש לציין שמערכת הלייזר לא תחליף את מערכות ההגנה הקיימות, אלא תשתלב בתוכן בכדי לסכל את מנעד האיומים הרחב ההולך וגדל על מדינת ישראל.

יש לציין, כי המציאות במזרח התיכון משתנה במהירות. אמנם ירי תלול מסלול לעבר ישראל איננו דבר חדש, שכן עוד בתחילת שנות ה-80 נורו קטיושות לעבר יישובי הצפון מתוך לבנון על ידי מחבלים של אש”ף. עם זאת עיקר תשומת הלב של מדינת ישראל ומערכת הביטחון הופנה לטרור המתאבדים בשנות האינתיפאדה הראשונה ב-1987 והשנייה בשנת 2000. השימוש של אויבינו הן מצפון והן מדרום בטילים ורקטות לטווחים שונים הלך והתגבר בעיקר בשני העשורים האחרונים. הנסיגה מלבנון (2000) ומרצועת עזה (2005) הביאו לכך שנוצר ואקום בשטח ממנו ישראל נסוגה ואליו זלגו חיזבאללה והחמאס שהחלו בתהליך התעצמות והפכו לצבאות טרור.

יתרה מכך, איראן מחוללת הטרור מספר אחת בעולם, ניצלה את ההזדמנות בחסות התפוררותה של עיראק וסוריה ולמעשה יצרה פרוזדור שיעי העובר דרך עיראק וסוריה בואכה לבנון. וכך למעשה איראן מחמשת הן את חיזבאללה והן את החמאס המשמשות כחלק מזרועות התמנון שלה. המופנות לעבר ישראל. ניתן לומר אפוא, כי איראן יצרה מעין טבעת חנק בתצורת עשרות אלפי טילים בליסטיים, בין יבשתיים, כטב”מים ורחפנים מתאבדים, טילים מדויקים ומרגמות המכוונים אלינו מכל עבר.

לשם כך מערכת הביטחון נאלצה למצוא פתרון מהותי לבעיה שהתעצמה עד כדי איום אסטרטגי ממשי על ישראל. כיום מערכת הביטחון מתהדרת במערך ההגנה האקטיבי שברשותה הכולל את כיפת ברזל, שרביט קסמים ומערכת החץ 2 ו-3 המסוגלים ליירט רקטות וטילים מכל הטווחים: ארוכים, בינוניים וקצרים. משרד הביטחון בשיתוף מפא”ת פועלים תמיד לשדרג את המערכות נוכח האיומים המשתנים הכוללים כטב”מים ורחפני נפץ המאיימים להתאבד.

מטוס הססנה עליו הורכבה מערכת הלייזר בניסוי | צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון, דוברות משרד הביטחון

ראוי לזכור, שהשימוש בכיפת ברזל אינו מובן מאליו ובטח לא פיתוחה של מערכת תותח הלייזר שנמצאת בעיצומה. בשנת 2005 הדרום היה נתון לירי טילים מאסיבי מצד החמאס ברקע החטיפה של גלעד שליט. זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה שהסבה נזק רב ולהרוגים רבים. טראומת המלחמה העמידה את שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ תחת לחצים כבירים לבחור במערכת ליירוט טילים שתספק ביטחון מירבי לתושבי המדינה. לאחר שהוקמה ועדת נגל בחר פרץ בכיפת ברזל למרות התנגדות של בכירים רבים במערכת שיצאו נגדו. הסוף כמובן ידוע וכיפת ברזל הוכיחה את עצמה בעמוד ענן, צוק איתן ושומר החומות, אך הבחירה לא הייתה פשוטה שכן הייתה מערכת נוספת בעלת פוטנציאל גדול ליירט טילים בשם “נאוטילוס” של חברת נורתופ-גרומן.

המערכת הייתה מבוססת על קרן לייזר בעלת קרינת אינפרה אדום שפורצת מתוך תותח, שמפוררת לרסיסים קטנים את הרקטות. אולם, למערכת היו בעיות רבות כיוון שהייתה מסורבלת מאוד, כבדה ולא ניידת, ואף “עיוורת” כמעט לגמרי תחת תנאי מזג אוויר קשים. בנוסף, תהליך הירי חייב פעולות כימיות שונות, על מנת לייצר את החום הדרוש עבור הקרן הפוגעת. יתר על כן, היה חשש גם מפליטת חומרים מסוכנים ומהצורך להגן על המערכת עצמה מפני פגיעת רקטות ופגזים.

הים סוער והגלים מאיימים להתנפץ

על אף ההתקדמות והפיתוח של מערכת ההגנה הרב שכבתית שנותנת מענה לירי תלול מסלול,  מתקיימת אפוא הרתעה הדדית בין מדינת ישראל לבין אויביה בשל היקפי הנשק הרקטי בהיקפים שלא ידענו כמותם מעולם. כפי שציין הגנרל האמריקאי בדימוס, חיזבאללה אוחז בכמות רקטות וטילים שלא הייתה מביישת אף צבא במערב ומסוגל לגבות מישראל מחיר כבד מאוד במערכה הבאה.

יש לציין, כי במלחמה הבאה מירב תשומת הלב של מערכת ההגנה האקטיבית תוסט להגנה על אתרים אסטרטגיים ומתקנים צבאיים שונים ולכן העורף יהא חשוף לפגיעות משמעותיות, כאשר חיזבאללה לבד צפוי לשגר כ-2000 רקטות ביום לצד נחילים הכוללים מאות כטב”מים מתאבדים (תוצרת איראן כמובן) שיאיימו להתפוצץ על מתקנים שמורים ועל ישובים ישראלים.

נדמה שמדינת ישראל נמצאת עם הגב לקיר למרות הצלחתה בהדיפת הניסיונות האיראנים להתבסס צבאית בסוריה ובמאמצם להקים מערך דיוק טילים בגולן הסורי. מערך הטילים האימתני הנמצא בידי חיזבאללה מאיים על כל נקודה במפה, כאשר חלקם (הערכה של מאות בודדות) מדויקים, ובעלי טווח בינוני, ארוך ורב עוצמה. זאת ועוד, מדיניות הסנקציות האמריקאית על איראן אינה מסוגלת לעצור את איראן באם תחליט להשתמש בשלוחה שלה בלבנון.

יתר על כן, המשבר הכלכלי והפוליטי במדינה עשוי להתגלגל לפתחנו באם נרצה ובאין אם לאו. בעקבות המשבר, לבנון נמצאת כפי הנראה על סף מלחמת אזרחים כפי שהתרחשה במדינה בשנת 1975. סביר להניח שאז כמו היום אינטרסים של מעצמות על כמו רוסיה יהיה (בריה”מ דאז) לחמש את חיזבאללה על חשבון השפעת ארה”ב ואולי צרפת בלבנון.

בלית ברירה, מדינת ישראל חייבת לצאת לפעולת מנע בכדי להבטיח שהמלחמה הבאה לא תגרום למלחמת יום כיפור להראות כטיול שנתי לעומתה, כדברי האלוף במיל’ יצחק בריק. על הממשלה הנוכחית וזאת שתבוא אחריה מוטלת האחריות להבטיח שהעם היהודי ימשיך לחיות בחוף מבטחים (מדינת ישראל) אל מול הגלים הגואים המאיימים להישבר עלינו.

נסיגה חד צדדית: ניצחון תודעתי וכניעה לטרור

הנסיגה הישראלית החד צדדית מרצועת הביטחון (מאי 2000) נתפסה בעיני חיזבאללה כניצחון מוחץ על “הישות הציונית”. חיזבאללה תפש את ישראל כחברה חלשה ורופסת, ולמרות העובדה שיש ברשותה טנקים, מטוסים מתקדמים וצבא חזק, והיא לא מסוגלת להתמודד עוד עם מאבקים ומלחמות. מנהיג חיזבאללה הביע זאת בנאומו המפורסם “קורי העכביש” אותו נאם בבינת ג’בל יומיים בלבד לאחר הנסיגה. בנאום דימה נסראללה את ישראל לגוף חלש שאינו יכול לעמוד בהתנגדות המזוינת. נסראללה טען שאזרחיה רגישים לאובדן חיי אדם ולכן היא חלשה יותר מקורי עכביש, שכן אלו אינם מסוגלים עוד להתמודד עם המציאות הקשה של המזרח התיכון.

כתוצאה מהנסיגה הישראלית, חיזבאללה הפך מארגון גרילה לצבא טרור המחזיק ברשותו עשרות אלפי טילים המסוגלים לשתק את העורף בזמן מלחמה. זאת לאחר שהפך את רצועת הביטחון למוצב קדמי נגד ישראל בחסות איראנית. המצב השורר כיום בין ישראל לחיזבאללה הוא “מאזן אימה” שברירי, שמאיים על ישראל בעקבות השפעתה הדומיננטית של הרפובליקה האסלאמית באיראן.

באופן דומה, צבא ארה”ב משלים בימים אלו את הנסיגה מאפגניסטן, שכן לדברי שר ההגנה כריסטיאן מילר “המאבק הזה היה ארוך, ההקרבות שלנו היו עצומות ורבים עייפים מהמלחמה, אני אחד מהם. סיום המלחמות דורש פשרות ושותפויות. עמדנו באתגר. נתנו לו את הכול. עכשיו, זה הזמן לחזור הביתה”.

בה בעת, ניתן להיווכח שארגון הטאליבן כבר החל לכבוש מחדש את המדינה ולחסל את מתנגדיו ששיתפו פעולה עם צבא ארה”ב. הארגון האכזר הצליח לכבוש 50 מחוזות, ובמקביל מנהל לחימה עיקשת מול כוחות הצבא האפגני החלש שמניח את נשקו ברוב המקרים מבלי אפילו להילחם (אומן על ידי האמריקאים וכוחות נאט”ו) מול אנשי הטאליבן האכזריים המאומנים היטב. על פי בכיר בארגון, הנסיגה המהירה של צבא ארה”ב הינו אות לניצחונם הצבאי הכביר של הכוחות המזוינים.

(צילום: AFP)  כוחות אמריקניים באפגניסטן, ארכיון

 

בתוך כך, בשלהי חודש מרס התפרסמה ידיעה בסוכנות הידיעות רויטרס, כי שירות המודיעין האמריקאי הזהיר את הנשיא ביידן שנסיגה אמריקאית מאפגניסטן עשויה להביא לעלייתו של ארגון הטרור אל קאיעדה במדינה המשוסעת. לדברי הארגון, “השתלטות כזו עלולה לאפשר בנייה מחודשת של ארגון אל-קאעדה באפגניסטן” עד כדי השתלטות מחודשת של הארגון תוך שנתיים. עם זאת ולמרות כל האזהרות, ב-14 באפריל הכריז הנשיא ביידן על נסיגה אמריקאית מאפגניסטן, כאשר היעד הוא להשלים את הנסיגה באופן מלא עד ה-11.9.21 היום בו יצוין 20 שנה לאסון התאומים. ביידן טען בנאומו, כי הוא הנשיא האמריקאי הרביעי שמנהל את המלחמה הזו והוא לא מתכוון להעביר את האחריות הזו לנשיא החמישי שיבוא אחריו.

אפשר לומר שבאותו האופן שבו חיזבאללה תפס את ישראל בשנת 2000, כך נתפסת כעת ארה”ב על ידי פעילי אל קאיעדה והטאליבן. כלומר, כאומה שלמרות שברור לכל שהיא בעלת עליונות צבאית וטכנולוגית, מניפה דגל לבן בעקבות תבוסתה על אדמה מוסלמית נוספת. בדיוק כפי שחוותה תבוסות בסוריה, עיראק ותימן. בקלטת שהופצה על ידי מנהיג אל קאעידה בשנת 2018 לרגל יום השנה ה-18 לפיגועי הטרור במגדלי התאומים מתאר אימן אלט’ואהרי את ארה”ב כאויב מספר אחד למוסלמים ברחבי העולם. באותה קלטת שאורכה 30 דקות הוא מפרט את הדרכים שבהן ניתן להתמודד עם ארה”ב ובעלות בריתה באמצעות אסטרטגיית התשה בזירות הלחימה השונות עד שארה”ב והמערב יותשו עד להנחלת תבוסתם והוצאתם מארצות האסלאם השונות.

דהיינו, באמצעות הדבקות בדרך הג’יהאד (מלחמת דת) הכוללת הנחתת מכות נמרצות ובלתי פוסקות על ארה”ב מבחינה ביטחונית, צבאית וכלכלית, ארה”ב תצא כשידה על התחתונה ממדינות האסלאם. מנהיג אל קאיעדה הוסיף עוד, כי בכדי לנצח במאבק עולה הצורך להתאחד מחדש וליצור חזית אסלאמית אחת. זאת על רקע הפיצול באסלאם הסוני הרדיקלי.

נפילה “מכס המלכות” בעקבות כוחות עולמיים חדשים מהמזרח?

לדעת העיתונאי עבד אל-בארי עטואן, עורך יומון מקוון בשם (“ראי אל-יום”) הנשיא ביידן מבין מה שנשיאים אמריקאים קודמים לא הבינו: “שלא ניתן עוד לדכא את רצונם של עמים” ולהמשיך את כיבושם באמצעות כוח של מטוסים, טילים ושכירי חרב כולל ביצוע לכאורה מעשי טבח של אפגנים חפים מפשע. לדבריו, “היהירות האמריקאית, שמופעלת רק כלפי העולם האסלאמי, חטפה באפגניסטן מכה קטלנית שהטיחה אותה על הרצפה”.

עטואן טוען, שארה”ב ספגה מהלומות דומות גם בעיראק, בסוריה ובתימן. לפיכך, העידן האמריקאי קרב לקיצו לנוכח השינוי הגדול במאזן הכוחות. הופעתם של כוחות עולמיים חדשים תפיל את וושינגטון מכס המלכות של הנהגת העולם. זאת ועוד, אפגניסטן ותימן הן שתי מדינות שלפולשים קל לכבוש אותן, אך לא ניתן להישאר בשטחן, ואין מנוס, אלא לסגת מהן בתבוסה משפילה.

בתוך כך, ארה”ב תופסת כיום את התעצמותה של סין כאיום המרכזי ביותר עליה ועל העולם כולו. ב-3 בדצמבר אשתקד, פרסם ג’ון ראטקליף, ראש המודיעין הלאומי של ארצות הברית, מסה תחת הכותרת: “סין היא האיום מספר אחת על הביטחון הלאומי” של ארצות הברית. לדבריו, סין הינה האיום החמור ביותר על הדמוקרטיה והעולם החופשי מאז מלחמת העולם השנייה. את ההתנגדות לאתגר מצד סין השווה ראטקליף להבסת הפאשיזם ולהפלת מסך הברזל, בשעתם. הלה טען כי, המודיעין מעיד על החתירה הסינית לעבר דומיננטיות כלכלית, צבאית וטכנולוגית בעולם, כאשר יוזמות ציבוריות וחברות עסקיות מטעמה משמשות הלכה למעשה כסות לפעילות המפלגה הקומוניסטית של סין.

ראטקליף מוסיף וטוען, שבמסגרת הריגול הכלכלי שלה סין שודדת הון רוחני מחברות אמריקאיות, משכפלת את הטכנולוגיה שלהן, דוחקת אותן משוקי העולם, ובכך מסבה נזקים חמורים לערך החברות ולתעסוקה. כמו כן, אזרחי סין נעצרים תכופות בידי ה- FBI בשל גניבת סודות מחקר ופיתוח ותכנית סינית מתגמלת מדענים זרים בכירים לגנוב עבורה מידע. על פי הערכת הממשל גניבת הון רוחני מצדה של סין עולה לארצות הברית 500 מיליארד דולר בשנה. יתר על כן, סין גונבת טכנולוגיות ביטחוניות כדי להפוך למעצמה הצבאית המובילה, ושירותי המודיעין שלה מנצלים לצרכיהם חברות טכנולוגיות כגון חואה-ווי ואחרות. בעלות ברית של ארצות הברית הוזהרו, כי שימוש בטכנולוגיה סינית יגביל את יכולתה לחלוק עימן מודיעין.

לא זו אף זו, לאחרונה חשפו תמונות לווין את רצונה של המעצמה מהמזרח להרחיב באופן משמעותי את יכולותיה הגרעיניות שעומדות כרגע על 250 עד 350 ראשי נפץ גרעיניים פעילים. התמונות מצביעות על בניית 119 מתקנים לאחסון טילים בליסטיים בין יבשתיים במדבר ליד יומן שבצפון מערב המדינה. למעשה, התמונות חושפות 119 אתרי בנייה זהים בעלי מאפיינים דומים למתקני השיגור הקיימים שמשמשים את מתקני הגרעין הקיימים. לצד התמונות שנחשפו, התבטא כבר בחודש אפריל אדמירל צ’רלס ריצ’רד שאמון על הכוחות הגרעיניים בארה”ב, כי סין פועלת להרחיב את ארסנל הטילים הבליסטיים שברשותה ועומלת על פיתוח משגרים ניידים חדשים, אותם ניתן להסתיר מלוויינים. כמו כן, הצי הסיני התחדש לא מזמן בצוללות גרעיניות חדשות.

(צילום: James Martin Center for Nonproliferation Studies in Monterey, Calif)

זאת ועוד, לפני שבוע התפרסם מאמר אודות מרגל סיני שערק לארה”ב וסיפק מידע לכאורה, כיצד פרצה מגיפת הקורונה. בעקבות המידע שנמסר מצד המרגל הסיני הבכיר ביותר אי פעם שערק לשורות ארה”ב, הנשיא ביידן הורה על קהילת המודיעין להכפיל את מאמצי החקירה, על מנת לגלות מה הביא לפרוץ מגיפת הקורונה: וירוס שקפץ מחיה אל בני אדם או תאונה שהתרחשה במעבדה בווהאן.

על פי ראש ארגון הבריאות העולמי, עד כה 3.75 מיליון בני אדם מתו כתוצאה מהווירוס, ולפחות 174 מיליון בני אדם חלו במחלה. ראש הארגון טוען שלאותם אנשים מגיעה הזכות לדעת מהיכן התפרצה המגיפה ומה המקור שלה, כדי שנוכל למנוע מזה להתרחש שוב. כאמור, ראש הארגון כיוון בדבריו לסין, ממנה הוא מצפה לשקיפות בנוגע לכך.

ראטקליף קורא לאומות אחרות להבין, כי כל זה נכון גם לגביהן. בראייתו, העולם ניצב בפני בחירה בין שתי אידיאולוגיות סותרות, כשסין מתאמצת לגרור את העולם חזרה לאפלה ולעצור את התפשטות החירות בעולם, ונערכת לתקופת עימות בלתי מוגבלת עם ארצות הברית. בסיום המאמר הוא זועק כי וושינגטון מוכרחה לגשר על פערים בין הרפובליקנים לחבריהם הדמוקרטים, להבין את האיום, לדבר עליו בגלוי ולפעול יחדיו נגדו, כאשר הוא חותם בהגדרת המאמץ כאתגר של דורנו.

האיום הגדול מהמזרח על המערב, לא על חשבון המאבק בג’יהאד

ניתן לומר אפוא, כי ארה”ב מעבירה את מירב התשומות למאבק מול ההתעצמות מצד הענק הסיני, אך אל לה להזניח מאבקים נוספים שלא תמו וביניהם האיומים ההולכים וגוברים של הטרור מצד האסלאם הרדיקלי. על אף העובדה ש-אל קאיעדה נחלש בשנים האחרונות, הוא עדיין מקור איום נגד ארה”ב ובעלות בריתה במערב. למרות המאבק העיקש מולו, מצליח הארגון לצרף לשורותיו פעילי טרור חדשים שמושפעים מהאידיאולוגיה הג’יהאדיסטית שמושכת אליה פעילים מוסלמים רבים הפרוסים ברחבי הגלובוס.

בנוסף, האיום האיראני אינו יורד מסדר היום. הסנקציות הקשות שהוטלו על איראן על ידי הנשיא לשעבר טראמפ, משבר הקורונה והפרישה מהסכם הגרעין הקודם לא הצליחו בסופו של דבר להפיל את המשטר או למנוע ממנו מלהגיע לנשק גרעיני כולל הניסיון הנואל לחתור להסכם גרעין מחודש בכל מחיר. בד בבד, איראן היא גם יצואנית הטרור מספר אחד היום, כאשר היא דואגת לחמש את הח’ותים בתימן, לממן את חיזבאללה בלבנון ולהמשיך בפרויקט דיוק הטילים המאיים על ישראל, נוסף על מימון מיליציות שיעיות בעיראק ובסוריה ובכך מערערת את היציבות באזור כולו.

ארה”ב מוכרחה להפנים כי נסיגה נוספת היא ניצחון תודעתי ברור לארגוני הטרור. עליה מוטלת האחריות (בתור המעצמה מספר 1) להמשיך ולהוביל את המאבק מול הטרור שלא תם ונשלם. כפי שהתבטא שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון טען “הטרור מחייב את מדינות המערב להתאחד ללחימה נחושה, יצירתית וחסרת פשרות במקורותיו, מממניו ומפעיליו. התרבות המערבית נמצאת בשנים האחרונות תחת מתקפת טרור אסלאמי קיצוני, חסר אבחנה וחסר מעצורים”. הנסיגה מאפגניסטן תביא לעלייתם של ארגוני הטרור אל קאיעדה, טאליבן ודאע”ש כפי שהתרחש ב-2011, כאשר אובמה הורה על החזרת כוחות אמריקנים מעיראק והביא לעלייתו של דאע”ש שהביא עמו גל טרור עולמי.

ובנימה אחרונה, ארה”ב הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם ומגינת זכויות האדם, בנטישתה את אדמת אפגניסטן תהפוך את הקערה על פיה בכל הקשור לזכויות נשים. במהלך 20 השנים האחרונות החלו תמורות גדולות במדינה, כאשר ממצב שבו נשים לא מורשות לצאת לעבוד או ללמוד, החלו  לאייש תפקידי מפתח כגון: שופטות, שרות, עיתונאיות, שדרניות ומורות. ואולם, עתה בזמן  שהטאליבן שב להשתלט על מחוזות רבים במדינה כולל עיר הבירה קאבול ומחוז קנדהאר בדרום המדינה, מצבן של הנשים יחזור להיות בכי רע ויפגע שוב בזכויותיהן הבסיסיות ביותר.

 

מלחמת לבנון השנייה (2006) וכן ארבעת הסבבים האחרונים ברצועה: עופרת יצוקה (2008-2009), עמוד ענן (2012), צוק איתן (2014) ומבצע “שומר החומות”, הותירו רושם רע בקרב הציבור בישראל כי צה”ל אינו מצליח להכריע את חיזבאללה והחמאס .על אף העובדה ששני הארגונים ספגו מכות קשות וכואבות שוק על גבי ירך. מנגד, הזירה העתידית בשדה הקרב כבר כאן וכלי הטיס הבלתי מאוישים הופכים חלק בלתי נפרד ממנו ועשויים להכריע במערכה העתידית. אך האם מערכות נשק בלתי מאוישות יספיקו לבדן בכדי להכריע את אויבינו המשחרים לכלותנו?

הקרב הקשה והעקוב מדם בבינת ג’בל ממלחמת לבנון השנייה צרוב עמוק בציבור הישראלי. זאת בעקבות גבורתם ואומץ ליבם של לוחמי גולני שהיו בעמדת נחיתות מספרית ובייחוד בעמדה נחותה טקטית מוקפים בלוחמי חיזבאללה. המחיר היה כבד: שמונה לוחמי גולני הרוגים וביניהם הסמג”ד רועי קליין ז”ל וכן 23 פצועים. לצד הגבורה ההרואית הראויה לציון של הלוחמים, האירוע יכול היה להסתיים אחרת לגמרי לולא התערבותו של מג”ד גולני דאז תמיר ידעי ששהה בבונקר הפיקוד במלכיה. הודות למזל”ט (מטוס זעיר ללא טייס) שצילם את האירוע ולמרות הקושי שהתגלה בזירת הקרב בזיהוי מקור הירי, הבחין ידעי כי מרבית אנשי חיזבאללה התמקמו בסמוך למסגד שהיה קרוב להיתקלות. ידעי הזעיק מיד מטוסי קרב של חיל האוויר, ואלו סייעו בחיסולם של כמה מחבלים.

קרדיט: אתר וויקיפדיה

כאמור, זוהי דוגמא אחת מיני רבות לשימוש הגובר בכלי הטיס הבלתי מאוישים של צה”ל. אליבא דה ד”ר עוזי רובין, מומחה לאיום הטילים ולהגנה מפני טילים, השימוש בלי טיס בלתי מאוישים החל עוד באמצע המאה ה-20. לדבריו, הכטב”ם (כלי טיס בלתי מאויש) המודרני הינו פרי תוצרת ישראלית. המקור שלו הוא טיסני צעצוע, שעליהם הותקנו מצלמות מסחריות רגילות, כאשר ייעודן היה איסוף מודיעין אודות היערכות הצבא המצרי בגדה המערבית של תעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה. רובין מוסיף עוד, כי התהילה לה זוכים הכטב”מים הישראליים הגיעה בעקבות מבצע “ערצב 19” בימי מלחמת לבנון הראשונה שהביאו להשמדתו באופן כמעט טוטאלי של מערך ההגנה האווירית הסורי. כתוצאה מכך, החל ביקוש הולך וגובר בצבאות שונים בעולם לתעשייה זאת.

ניתן להיווכח בדוגמא נוספת מההווה שעשויה להעיד על התפנית בשדה הקרב העתידי. המלחמה שהתנהלה לא מכבר בדרום הקווקז על המובלעת הארמנית נבגורנו–קרבאך בין ארמניה לאזרבייג’ן. אין תימה בכך, כי אזרבייג’ן היא זאת שיצאה כשידה על העליונה, אך הדרך בה ביצעה זאת הינה בעלת משמעות היסטורית חסרת תקדים. למעשה, צבא אזרבייג’ן ביטל לחלוטין את מערך ההגנה האווירית של ארמניה באמצעות כטב”מים וסלל את הדרך עבור הכוחות הקרקעיים ששעטו קדימה וכבשו מקומות וצירים אסטרטגיים. כתוצאה מכך, ארמניה נאלצה בלית ברירה להסכים להפסקת אש ולאבד את אחיזתה בחבל הארץ בדרום הקווקז. ראוי לציין, כי פערי הכוחות בין הצדדים ניכרים היטב, כאשר כוחה הצבאי של אזרבייג’ן גדול יותר מזו של יריבתה ארמניה.

במבצע “שומר החומות” צה”ל ומערכת הביטחון, הצליחו בזכות מודיעין איכותי לפגוע באופן קשה בנכס האסטרטגי של החמאס: “המטרו” שכלל מנהרות באורך עשרות קילומטרים. בניגוד לניסיון הנואל של חמאס השבוע להציג כביכול עסקים כרגיל במטרו, צה”ל הצליח לטרפד את הנשק האסטרטגי עליו עמל הארגון במשך שנים רבות (על חשבון תושבי עזה כמובן) שכלל חדרי שהייה ללוחמים, מפקדות עם מערכות פיקוד ושליטה, ציוד צבאי ואמל”ח ואף אתרי שיגור רקטות הכוללות פצצות מרגמה ונ”ט, איסוף מודיעין אפשרות לירי צליפה והכנת מטענים.

מלבד השמדת המטרו, צה”ל סיכל בכירים בחמאס ובגי’האד האסלאמי וחיסל כ-200 מחבלים מדווחים. כמו כן, צה”ל פגע קשות ביכולת הייצור וההתעצמות של החמאס ופגע במבני משטר ותשתיות טרור. זאת ועוד, על פי דובר צה”ל טרם המבצע, ברשות חמאס היו צוללות אוטונומיות אשר יכולות לשאת מטעני נפץ בני עשרות ק”ג ומוכוונות GPS שהיו מיועדות לפגוע באסדות הגז של ישראל וכנגד ספינות של חיל הים. במהלך המבצע צה”ל הצליח לפגוע בכוח הימי שכלל גם יחידת צוללנים וסירות נפץ מהירות. מיותר לציין שלא מעט מהיכולות הללו היו בסיוע והכוונה איראנית.

צוללן פלסטיני חמוש | צילום: SAID KHATIB/AFP, GettyImages

בחזרה לכטב”מים. בעת מבצע “שומר החומות”, ע”פ פרסום של אמיר בובחוט (“וואלה”),  צה”ל הצליח להשמיד משגרי רקטות באמצעות להקת רחפנים, אשר מנעה מהחמאס לשגר רקטות לעבר שטח ישראל. על פי הפרסום, קצב התקיפות באמצעות הלהקות אף הלך והתגבר נגד יעדי החמאס. בניגוד למלחמת לבנון השנייה, הדבר לא נעשה באמצעות מפקד בכיר מאוד ומתוך בונקר מרוחק על שמזעיק מטוסים לאוויר, אלא בסמוך לגבול על ידי פלוגה ייעודית שהוכשרה לכך במיוחד, וכל ייעודה הוא לחשוף את האויב טרם ביצוע הירי, ולתקוף אותו רגע לפני שהוא נעלם (עניין של שניות) באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים שאינם מסכנים חיי אדם (טייסי קרב או לוחמים בשטח) יתר על כן, כלי הטיס הזעירים הינם זולים עשרות מונים בהפעלתם מול האויב. עם זאת, השימוש הגובר בהם עדיין לא סייע לנטרל את כוחם של החמאס והגי’האד להפסיק את הירי המאסיבי לעבר ישראל.

ואולי שמא כאן נעוץ ההבדל בין הכרעה ברורה לבין ניצחון עמום והרתעה זמנית על ארגוני הטרור שהאסימטריה בין צה”ל לבינם ברורה לכל בר דעת. מטרת מבצע “שומר החומות” הייתה לשלול מיכולותיו של חמאס ככל הניתן ולהביא להרתעה, שכן ישראל נכנסה לסבב הנוכחי מול חמאס בעל כורחה ולכן לא התכוונה להכריע את הארגון. לדברי הרמטכ”ל כוכבי, במהלך המבצע ישראל פגעה בעוצמה בחמאס ובג’יהאד האסלאמי ושללה לארגונים יכולות רבות כולל בתחום התת קרקע ויכולת ייצור הטילים שלהם, כפי שנטען לעיל.

יש לציין, כי זוהי חלק מהתפיסה הביטחונית של ישראל בשנים האחרונות אותה מכנה צה”ל המב”מ (המערכה שבין המערכות). מטרתה היא להרחיק את המלחמה ככל הניתן באמצעות פעולות צבאיות שונות בחתימה נמוכה הכוללות תקיפות של חיל האוויר בעיקר בסוריה (על פי פרסומים זרים), אך עם סיכון גבוה להסלמה במידה ומשהו משתבש. עם זאת, במידה ונגיע למלחמה כוללת, אזי המטרה היא שלאויב יהיו יכולות חלשות ומוקהות ככל הניתן, לעומת מה שהיה רוצה להגיע מולנו בעת עימות.

לפיכך להחלטה אסטרטגית שכזאת יש מחיר ופירושו שלא ניתן לחסל את כושר השיגור של החמאס מהאוויר בלבד, היות ומערך הרקטות שלו (בדומה לזה של החיזבאללה) נמצא בתווך התת קרקעי, קרי המנהרות. דהיינו, החמאס העתיק את המודל של “שמורות הטבע” של החיזבאללה עמן התמודד צה”ל ב-2006 ושכלל אותן למעין עיר תת קרקעית השוכנת מתחת לרצועה. להלן המטרו. ולכן, בכדי לפגוע ברציפות התפקודית של הארגון ולבער את הרצועה מקיני הטרור ומאלפי הרקטות שעוד נמצאות בידי הארגון נדרשת כניסה קרקעית מאסיבית.

כך למשל, ראש השב”כ לשעבר, ח”כ אבי דיכטר גורס שאין מנוס ממהלך קרקעי רחב היקף כדוגמת חומת מגן (2002) שיכלול הרס והשמדת הטרור וכן עצירת מחבלים רבים שיביאו לעצירה של הטרור. לדבריו, לא ניתן לטפל בחמאס מבחינה מדינית, אלא צבאית ותו לא. לראיה, התבטאותו השבוע של ראש המוסד היוצא יוסי כהן, כי הניסיון להסתמך על הכסף הקטארי בניסיון להגיע להסדרה ברצועה כשל, על אף מאמציה של ישראל להכלה של ירי סורר של ארגונים הכפופים לחמאס, הפגנות על הגדר ובלוני התבערה.

כוחות חי”ר של צה”ל, קרדיט המכון למחקרי ביטחון לאומי

כאמור, בשנת 2007 כחלק מהלקחים של מלחמת לבנון השנייה, הוקמה תחת משרד הביטחון רשות חירום לאומית (רח”ל), כאשר תפקידה לתאם ולאגד תחתיה את מכלול הארגונים העוסקים בטיפול בעורף בשעת חירום. כמו כן, בשנת 2012 אוחדה רח”ל יחד עם המשרד להגנת העורף. בין שלל תפקידיה הרבים, אמונה רח”ל על תיאום ההסברה לציבור בתחום ההערכות לשעת חירום.

על הממשלה הבאה בתיאום עם משרד הביטחון יחד עם רח”ל להכשיר את הקרקע מול הציבור, אודות מה עשוי להתרחש בעימות הבא בצפון, כאשר הסבב הנוכחי מול חמאס ייראה כמשחק ילדים אל מול חיזבאללה שמחזיק ברשותו ארסנל המונה 150,000 טילים. חלק מהמאמץ של צה”ל היום הוא למנוע מחיזבאללה תחת חסותם של האיראנים להחזיק ארסנל של טילים מדויקים המסוגלים לפגוע בכל מטרה על פני שטחה של מדינת ישראל כולל בנכסיה האסטרטגיים. המערכה הבאה בצפון לא תהיה מול חיזבאללה גרידא. עימות מזוין יהא הן מול חיזבאללה שאף ינסה לחדור לשטח ישראל ולכבוש את יישובי הגליל והן מול סוריה. כידוע לפני כשנתיים צה”ל חשף את הניסיון האיראני להתבסס צבאית באמצעות חיזבאללה בגולן הסורי על ידי הצבת כוחות, אמל”ח, טילים חכמים ואולי הקמת “שמורות טבע” מבוצרות בדומה לאלו שבדרום לבנון.

בתוך כך, הקמת יחידה ייעודית עם רחפנים מתקדמים המבוססת על חדשנות וקטלניות מבשרת על עידן חדש בשדה הקרב שאמור בין היתר למנוע נפגעים בקרב כוחותינו. ואולם, היא אינה מספקת דיה בכדי לעצור את חיזבאללה בעת עימות מזוין מולו. הדרך היחידה שבה ניתן יהיה לעצור את מטחי הטילים שיעופו ללא הפסקה לעבר ישראל (ההערכה מדברת על 2000 טילים ביום אל מול 100 בממוצע בלבנון השנייה) היא באמצעות תמרון צבאי רחב.

יתר על כן, וכפי שציין הרמטכ”ל לשעבר גדי אייזנקוט, ישראל כפי הנראה תפעיל את דוקטרינת “הדאחייה”, ומשמעה הוא שבעימות הגדול הבא מול חיזבאללה, ישראל תפעל באופן הרסני ולא מידתי. התוצאה תהיה דומה לזו של הפצצת חיל האוויר ששיטחה לגובה פני הקרקע את רובע הדאחיה, ששימש מרכז צבאי של חיזבאללה בביירות, בתקופת מלחמת לבנון השנייה.

יום ירושלים תשפ”א אמור היה להיות חגיגה גדולה במיוחד לאחר שנה קשה של משבר בריאותי עולמי. בפועל, הוא נחתם בקול ענות שבור לצד אזעקות עולות ויורדות על הבירה, שעברו אל יישובי העוטף והדרום. נוסף על כך, ניסיון לינ’ץ נמנע ברגע האחרון בזכות תושייתו של שוטר שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון. בערב במקביל לאזעקות החלו פרעות ופוגרומים אנטישמיים מצד ערביי ישראל בערים מעורבות שמזכירים אירועים דומים מלפני 80-90 שנה כדוגמת “ליל הבדולח”. בסופו של דבר מדינת ישראל נכנסה בעל כורחה לסבב מול החמאס שלכל הפחות יימשך מספר ימים (שם המבצע: “שומר חומות”), כאשר אנו כבר ביום הרביעי למערכה.

כאמור, מספר גורמים הביאו את ישראל לסבב הנוכחי, אך המרכזי והמשמעותי ביותר טמון בירושלים ונסוב בעיקר סביב סוגיית הר הבית ועלילת “אל אקצא בסכנה”. ניתן להיווכח פעם נוספת, כיצד בכירים פלשתיניים מחממים את הרחוב הפלשתיני וחוזרים על הטענה השקרית שישראל מנסה לפגוע במסגד אל אקצא, הלא הוא המסגד הדרומי במתחם הר הבית.

כך למשל, השייח יוסף אלקרדוואי שהיה לאחד המופתים הפופולריים ביותר בעולם המוסלמי, ונחשב לסמכות הרוחנית המובילה על פי האחים המוסלמים, התבטא לאחרונה בחשבון הטוויטר שלו וכתב כי “יש לסייע לאחינו העומדים על המשמר באלאקצא וכן לאנשי ההתנגדות בעזה ומחוצה לה בכל האמצעים”. כאמור, מכונת ההסתה פועלת ללא הפסקה ומסיתה את ההמון המוסלמי.

זאת ועוד, הפעם האחרונה, שישראל נכנסה לעימות אלים שכמעט וגלש לאינתיפאדה שלישית בעקבות עלילת מסגד אל אקצא בסכנה, הייתה בגל הטרור האחרון בשנת 2015. המוני מוסלמים מוסתים יצאו לפגע נגד אזרחים ישראלים ונגד כוחות הביטחון בשל עלילת שווא שישראל מנסה לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית ולפגוע במסגד אל אקצא.

באותם אירועים אלימים בלטה נוכחותן של צעירות פלשתיניות הן בהפגנות ובעימותים אלימים והן בפיגועי דקירה. הפיגועים בוצעו על ידי נשים מכלל המגזרים: כאלו שעוטות ח’יגאב, חשופות פנים, בעלות לבוש מסורתי או מודרני מאופרות עם תיק צד על גופן. זכורה במיוחד אמירתו השנויה במחלוקת של הרמטכ”ל איזנקוט כלפי המחבלת עם המספריים, כשטען שאינו רוצה שחייל “ירוקן מחסנית על נערה בת 13 עם מספריים”.

איור באינסטגרם ובו נכתב: “כל בנות העולם שמות בתיקיהן איפור, אודם ובשמים, חוץ מבנות ארצי-פלסטין ש(בתיקיהן) אבנים, רוגטקה, בקבוק תבערה, סכין ופרח אדום כדי לשתלו על קבר השהידים”. קרדיט: אתר ממרי

גורם נוסף משמעותי שהוביל להתחממות קשור בסרטונים האלימים מצד פורעים ערבים כלפי יהודים בערים מעורבות. מקרה בולט במיוחד היה תקיפתו של הרב אליהו מאלי ראש ישיבת ההסדר “שירת משה” בשכונת ע’גמי ביפו. הרב מאלי רחמנא ליצלן, התעניין ברכישת  נכס שעמד למכירה עבור הישיבה הותקף מילולית ולאחר מכן פיזית. התיעוד עלה ברשתות החברתיות השונות ובעיקר ברשת הטיק טוק והפך לוויראלי.

האירוע הזה לא היה בודד וחריג, אלא חלק ממגמה הולכת וגוברת, שבה צעירים פורעים ערבים ביצעו מעשי אלימות הן פיזית והן מילולית כלפי יהודים (בערים מעורבות), ולאחר מכן מעלים בגאווה לרשתות החברתיות בכדי לצבור צפיות רבות ככל הניתן.

דוגמא נוספת מזעזעת התרחשה בבירה, כאשר צעיר ערבי סטר בחוזקה לבחור חרדי במהלך נסיעה ברכבת הקלה בירושלים ותעד זאת ברשת החברתית טיקטוק. הצעיר הערבי נעצר והועבר לחקירה. גורמים בכירים במשטרה טענו, כי הפרסום של מעשי האלימות הללו צבר תאוצה, ולמעשה יצר מוטיבציה להצטרף ל”טרנד”, ולחקות את מעשי האלימות.

נדמה שריבוי האפשרויות האין סופי ברשתות החברתיות הינו מתכון ברור לפריצות בכל הנוגע לאנטישמיות. רשתות כמו טיק-טוק, אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר וטלגרם, מהוות כר פורה להפצת שנאה כלפי זרים ולאנטישמיות בפרט. כפי שצוין במאמרי “אירופה חולה”, כיצד הרשתות החברתיות מפיצות את השנאה היוקדת נגד יהודים וזרים ומיעוטים.

אירוע התקיפה שתועד נגד הרב מאלי

בנוסף על כך, דחיית הבחירות (ביטולן הלכה למעשה) מצד אבו מאזן לרשות המחוקקת הפלשתינית, היוו טריגר עבור החמאס שכן הארגון הבין שבאפשרותו להתחזק בשטחי יהודה ושומרון על חשבון הרשות המקרטעת ופת”ח המפוצל. יתרה מכך, חמאס שרוי במצוקה כלכלית ובמשבר בריאותי בשל נגיף הקורונה, ומבחינתו חיפש אמתלה להתסיס את השטח ולהסית את הכישלון שלו בניהול הרצועה לעבר סכסוך אלים עם ישראל.

זאת ועוד, סוגיית פינוי תושבים פלשתיניים משכונת שייח ג’ראח על רקע החלטת בג”צ גם היא הוסיפה שמן למדורה. ראוי לציין, כי שכונת שייח ג’ראח הינה בעלת משמעות היסטורית בעלת זהות לאומית ודתית הן עבור היהודים והן עבור הערבים. פרופ’ יצחק רייטר מתאר בהרחבה במסמך שנכתב בשנת 2010 אודות השכונה, הרקע ההיסטורי שלה והשלכותיה האסטרטגיות.

לדבריו, בשליש האחרון של המאה ה-19 הוקמה שכונת מגורים יהודית סביב אתר יהודי קדוש שעל פי המסורת היהודית טמון שם קברו של שמעון הצדיק מתקופת ימי בית שני. המשנה מייחסת לשמעון הצדיק את האמרה הידועה: “על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים”. בעת מלחמת העצמאות פונו לאלתר תושבי השכונות היהודיים בעקבות הפצרותיהם של הבריטים. מנגד, ב-1956 הירדנים שהשליטה עברה לידיהם אחרי 48 שיכנו 28 משפחות פליטים פלשתיניים במתחם מגורים שהוקם עבורם בשכונה.

יתר על כן, המשטר באיראן דואג לבחוש מאחורי הקלעים ולחמם את השטח, כאשר הפלונטר הפוליטי אינו נעלם מעיני אויבנו. לדידם, עצם העובדה שמדינת ישראל החזקה בעלת הצבא העוצמתי אינה מסוגלת למשול, הינה הזדמנות שלא תסולא מפז. לא בכדי, ציין רוה”מ בדבריו, כי “אם מישהו חשב שלא תהיה כאן הנהגה מלוכדת עוצמתית וחזקה  בגלל שיקול כזה או אחר  – טעו”. החמאס בראייתו ניסה את כוחו ביצירת משוואה חדשה בשטח, כאשר הוא תובע כי כל פגיעה לכאורה במסגד אל אקצא, או במזרח ירושלים ייענה בתגובת נגד אגרסיבית הכוללת ירי רקטות לשטח ישראל.

גשם של רקטות לעבר ישראל, קרדיט: כיכר השבת

ממשלת ישראל חייבת לפעול במלוא העוצמה נגד החמאס, ולגבות מחיר כבד מהארגון על מנת להשיב את ההרתעה השברירית כל כך. מה שלא ביצענו עם 41 רקטות לפני כשבועיים, מתפוצץ כעת על יישובי העוטף בואכה השרון בתצורת מאות רקטות. באמתחתו של צה”ל שלל אפשרויות אופרטיביות כדי להחזיר את השקט, נדרש רק לתת לו לנצח. עד כה רוה”מ נתניהו ושר הביטחון גנץ מעניקים לדרג הצבאי לבצע את מלאכתו, אך הלחץ המדיני ממשמש ובא מצד ארה”ב והאירופאים.

חשוב לזכור כי, עיניהם של האיראנים, חיזבאללה וסוריה נשואות למערכה המתנהלת כעת בדרום שלא תהיה דומה כהוא זה למלחמת הצפון הבאה (לבנון וסוריה). משום כך, זהו למעשה צורך אסטרטגי ולכן ישראל חייבת להשיג הכרעה ברורה בכדי לאותת לאויבנו מסביב שבוחנים אותנו כעת שלא כדאי להתעסק איתנו.

לא יעלה על הדעת שערביי ארץ ישראל אשר נהנים מכל השמנה וסלתה של מדינת ישראל, מעודדים ותומכים בחמאס באופן מופגן. ממשלת ישראל חייבת לפעול בעוצמה ובנחישות נגד הטרור וכלפי כל מי שמעז לפגוע ביהודים (או בערבים כמובן) בשל רקע לאומני בין אם בירושלים, בהר הבית, שייח ג’ארח וכן ביתר הערים המעורבות.

משטרת ישראל ומערכת המשפט מוכרחות לנקוט ביד קשה באותה המידה נגד אותם גילויי אנטישמיות שמבוצעים בתוך שטחה של מדינת ישראל תוך כדי הטלת עונשים כבדים ומרתיעים כלפי אותם פורעים ערבים (או אותם קומץ יהודים). כמו כן, משטרת ישראל מוכרחה להעניק גיבוי מלא לשוטרים המבצעים את מלאכתם ולתת להם להשתמש בירי חי באם נשקפת סכנה לחייהם היות וכל תפקידם הוא לשמור על שלומם של אזרחי מדינת ישראל באשר הם.

 

ישראל נכנסת לסוף שבוע מתוח בדרום בעקבות הבחירות לפרלמנט הפלשתיני. ככל הנראה יו”ר הרשות אבו מאזן יכריז היום על דחיית הבחירות לפרלמנט, בעוד שארגון החמאס מתנגד נחרצות לדחייה ומאיים, כי ישראל היא זאת שתישא באחריות. לשיטתם, סירובה של ישראל לאפשר את קיומן של הבחירות במזרח ירושלים (שנמצאת תחת ריבונות ישראלית) הינה קו אדום בעיני הארגון. בנוסף, בחמאס מבינים כי זאת הזדמנות פז עבורם להשתלט גם על יהודה ושומרון (שטחי בי) שנמצאת בשליטה של הרשות הפלשתינית. יש לציין, שזהו גם אינטרס איראני שכן המשטר באיראן רואה באיו”ש נקודת תורפה ישראלית.

קרדיט תמונה: רדיו קול חי 93

לכאורה, אבו מאזן דוחה את הבחירות בתואנה שישראל אינה מאפשרת לתושבי מזרח ירושלים לבחור, אך הסיבה האמיתית היא הפיצול הפנים פלשתיני בתוך פת”ח שמתמודד בשלוש סיעות נפרדות. הפיצול עשוי להביא להפסד צורם לפת”ח, בדיוק כפי שאירע בינואר 2006 כאשר התקיימו בחירות לפרלמנט הפלשתיני בעזה שנצבעה בצבע הירוק המזוהה עם החמאס. אבו מאזן מפנים, שבדומה ל-2006 עשויים פעיליו להיזרק שוב מהגגות על ידי פעילי חמאס חמומי המוח.

כצפוי, אז כמו היום, סוגיית הבחירות לפרלמנט מתגלגלת לפתחה של ישראל. באותו זמן, בכירים במערכת הביטחון הישראלית לא צפו את ניצוחנו של החמאס ברצועה לאחר הנסיגה הישראלית ב-2005. כתוצאה מכך, ישראל קיבלה את חמאס מארגון טרור לצבא טרור עם טילים ארוכי טווח המאיימים על עומק ישראל ומנהרות טרור חוצות גדר וכן בלוני תבערה שהביאו לשריפת אלפי דונמים של חקלאים ישראלים.

https://www.youtube.com/watch?v=FW_4uSY2UVE&feature=youtu.be

                            חמאס מנסה להשתלט על יהודה ושומרון

יש לציין, שב-2006 הפלשתינים ביטאו את אי שביעות רצונם  מהפת”ח כנושא דגל המאבק לשחרור לאומי פלשתיני. משום כך, תנועת החמאס זכתה באמון רב מצד רוב רבדי האוכלוסייה השונים הן בדרך התנהלותה כארגון ממושמע, נקי כפיים ומעורה בחברה והן על היותה תנועה רב ממדית ששילבה בתוכה דת ולאום, יכולת צבאית יעילה, תשתית אזרחית ענפה וחיבור לאסלאם העולמי המילטנטי. בהשוואה ל-2006, הרחוב הפלשתיני מביע גם היום שאט נפש מהפת”ח ובעומד בראשו אבו מאזן. על פי סקר לא רשמי שנערך ברצועה, ערב ביטול הבחירות ברש”פ, 32.4% טוענים כי יצביעו לחמאס לעומת 17.2% לפת”ח ואילו 13.9% יצביעו למוחמד דחאלן מראשי תנועת הפת”ח.

הפרשן לענייני ערבים יוני בן מנחם טוען, שדחיית הבחירות היום תחליש באופן ניכר את פת”ח שייתפס בעיני הציבור הפלשתיני כמי שנוהה אחר הממשל בישראל ועושה דברו. מנגד, אז כמו היום תנועת החמאס תתחזק ברחוב הפלשתיני ותצא מאוחדת כשידה על העליונה לעומת יריבתה הפת”ח.

האינתיפאדה הראשונה והמאבק על ההנהגה הפלשתינית

בשנות האינתיפאדה הראשונה, אש”ף (ארגון לשחרור פלשתין) היה מרכז גולה שישראל מנעה מהנהגתו מלשוב ולהתבסס בשטחים. בשל הריחוק, אש”ף חשש מצמיחתה של הנהגה אלטרנטיבית בשטחים, בעיקר לאור העובדה שהן ירדן והן ישראל מעוניינות להצמיח אחת שכזו. מנגד, עמדה תנועת החמאס שהוקמה על ידי השייח אחמד יאסין בשכונת זיתון שבעזה.

תנועת החמאס הייתה הלכה למעשה הזרוע המבצעית של תנועת האחים המוסלמים במצרים. השייח יאסין הוביל קו תקיף נגד ישראל שבראשו עומד דבר אחד בלבד: מלחמת ג’יהאד (מלחמת קודש) נגד ישראל. תנועתו של השייח יאסין קראה תיגר על מעמדו של אש”ף ברחוב הפלשתיני.

מנגד, עמדה תנועת החמאס שהוקמה על ידי השייח אחמד יאסין בשכונת זיתון שבעזה. תנועת החמאס הייתה הלכה למעשה הזרוע המבצעית של תנועת האחים המוסלמים במצרים. השייח יאסין הוביל קו תקיף נגד ישראל שבראשו עומד דבר אחד בלבד: מלחמת ג’יהאד (מלחמת קודש) נגד ישראל. תנועתו של השייח יאסין קראה תיגר על מעמדו של אש”ף ברחוב הפלשתיני.

המרכיב האידיאולוגי בלט בתפיסת עולמה של תנועת החמאס, והוא זה שהשפיע עליה ברמה הטקטית פוליטית. ברמה האסטרטגית ביקשה תנועת החמאס להחליף את אש”ף שהיה בעל אוריינטציה חילונית בייצוג הפלשתינים, בכדי לכונן מדינת הלכה אסלאמית בפלשתין. תפיסותיה האידיאולוגיות של חמאס גובשו לקובץ אחד, קרי אמנת החמאס שהיא למעשה מסמך אנטישמי, אנטי מערבי שקורא להשמדת ישראל.

בספרו “בן החמאס”, מתאר חסן מסאב בו של אחד ממקימי תנועת החמאס, כי האינתיפאדה גרמה לארגון החמאס ולאש”ף לנוע לעבר מסלולים שונים מאוד שנראה שאינם יכולים להיפגש לעולם. מחד גיסא, החמאס הונע על ידי להט דתי ותיאולוגיה של ג’יהאד, מאידך גיסא, לאומיות ומדיניות של כוח אפיינו את אש”ף. ואולם, המשותף לשני הארגונים היה התיעוב והסלידה ממה שכינו “הישות הציונית”.

ניתן לומר אפוא, שארגון החמאס ואש”ף ניהלו ביניהם תחרות על הנהגת האינתיפאדה ותכליתה, אשר באו לידי ביטוי בדרכי התנהגות ופעולה ובאופן ניווטה והכוונתה. שני הארגונים ניסו להימנע מעימות ישיר בכדי לא להיקלע למאבק פנים פלסטיני כדוגמת המרד הערבי בשנים 1936-1939 שהיה חקוק עמוק בזיכרונם.

ויגור זאב עם כבש??

באפריל 2014 חתמו פת”ח והחמאס על הסכם פיוס ביניהם והכריזו בקול תרועה כי תם הפיצול הפנים פלשתיני. ההסכם קבע שהצדדים יקימו ממשלת אחדות בתוך מספר שבועות, אשר תורכב מטכנוקרטים ותהווה בסיס לבחירות ובמקביל לנשיאות ולמועצה המחוקקת. בישראל הרשמית, להבחין מהמצב כיום שבו שומרת על עמימות, הגיבו בטון צורם. רוה”מ נתניהו טען, כי “במקום להתקדם לשלום עם ישראל אבו-מאזן מתקדם לשלום עם חמאס”. שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן הוסיף שלא ניתן לעשות שלום גם עם ישראל וגם עם ארגון שקורא להשמדת ישראל כשהוא רומז לאבו מאזן.

הסכמי הפיוס נשענו על “הסכמי קהיר” (מאי 2011), במסגרתם הייתה אמורה לקום ממשלה סוברנית שבהן ייערכו בחירות בין שני הצדדים, אך בפועל דבר לא קרה. תריסר חודשים לאחר מכן, נפגשו אבו מאזן ובכיר חמאס חאלד משעל בקטאר והצהירו קבל עם ועדה על הקמת ממשלה ועריכת בחירות (“הסכם דוחא”), אך גם הפעם דבר לא קרה.

לפיכך, ב-2 ביוני 2014, הושבעה ממשלת “אחדות” פלשתינית ברמאללה וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה של ארגון החמאס, שבעל כורחו חתם על ההסכם. הממשלה אכן הורכבה מנציגים טכנוקרטיים ורבים משריה לא הכילו אנשי פת”ח או חמאס ובראשה עמד רמי חמדאללה. חמאס היה שרוי בצוק העיתים באותה עת, לאחר ששלטון האחים המוסלמים במצרים נפל, כאשר משטרו של א סיסי סוגר את מעבר רפיח וחונק את תושבי הרצועה. במקביל ללא גיבוי של משטר האייתוללות באיראן ואי יכולת הארגון לשלם משכורות לפעיליו, אילצו את הארגון לחתום על הסכם הפיוס.

בתוך כך, לאחר כינונה של הממשלה החדשה, שולמו משכורתם של כ-70 אלף עובדים בעזה ומתוכם 40 אלף אנשי מנגנוני הביטחון. היתר עובדים במערכות החינוך והבריאות.  משהבינו כי משכורות חודש מאי לא הופקדה קמה מהומה רבתי והביאה לאלימות ברחוב העזתי.

אם נוסיף לכך, את חג חודש הרמאדן שחל באותה תקופה, שכמובן מעלה את סך ההוצאות בבית פלשתיני ממוצע, הרי שסף הסבלנות של הפלשתינים הגיע לקצה. הפתרון: הסלמה מול “האויב הציוני” בכדי להפנות את האש לישראל ולהוריד את גובה הלהבות מהתנהלותו המבישה כלפי אזרחיו שכן בראייתו של החמאס התעצמותו הצבאית קודמת על פני רווחת תושביו.

נחזור ל-2021, המצב היום דומה במובנים רבים לתקופה המקבילה ב-2014, שקדמה למבצע צוק איתן. איום ביטול הבחירות יחד עם טרור “הטיקטוק” כלפי יהודים בערים מעורבות שגלש בעיקר לירושלים מעלה את סף הרתיחה בין ישראל לרצועה. על אף העובדה שחמאס מורתע ואינו מחפש להדרדר להסלמה רחבה ואף לא לסבב בין מספר ימי קרב, לא מן הנמנע שאירוע אחד שיצא מכלל שליטה: בין אם בעוטף/בדרום ובין אם בירושלים יביא לפיצוץ כפי שאירע באירוע חטיפת שלושת הנערים.

יתרה מכך, דחיית הבחירות למועד לא ידוע (הלכה למעשה ביטולן) עשוי להביא את החמאס להגיב בירי רקטות אל עבר ישובי עוטף ישראל ודרום הארץ. בניגוד לסופ”ש האחרון שבו ממשלת ישראל הבליגה באופן מביש על ירי 36 רקטות לעבר העוטף, עליה לגבות מחיר כואב מהחמאס ומהג’יהאד הן באמצעות חיסולים ממוקדים והן בפגיעה קשה בנכסים אסטרטגיים של הארגון.

לסיום, מדינת ישראל הרשמית אינה מתערבת בבחירות לפרלמנט הפלשתיני, או לאיומים המפורשים המגיעים מהרצועה כדוגמת כרזת ענק שנתלתה אמש באחת מכיכרות העיר בדמותו של בהא אבו אל עטא שחוסל בידי ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל ואזרחיה זוכרים היטב מה קרה לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2006. אין תימה בכך, שעדיף להתמודד עם אבו מאזן באיו”ש שתומך במשפחות מחבלים, מאשר תנועת החמאס שאלימה עשרות מונים ובעלת אוריינטציה לג’יהאד בלב ליבה של יהודה ושומרון.

המאבק במדינה האסלאמית אותו הובילה ארה”ב תחת הנשיא אובמה, הביא לכך שהאמריקאים התעלמו לגמרי מהטרור השיעי בראשות משטר האייתוללות באיראן. ממשל ביידן נוהג באותו האופן, כאשר הוא מתאמץ לחדד את השוני בינו לבין ממשל טראמפ.
נדמה שישראל עומדת כעת לבדה אל מול איראן ושלוחותיה.

ארה”ב מובילה את המאבק באסלאם הרדיקלי הסוני. החשבון מוגש לבנות בריתה

רגע לפני שהנשיא טראמפ עזב את הבית הלבן, הכריז ממשלו, כי המורדים הח’ותים (קבוצת “אנצאר-אללה”) בתימן הינם ארגון טרור. השבוע בהצהרה משותפת לתקשורת יחד עם מזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין, טען רוה”מ נתניהו שאיראן מאיימת על שלום העולם בחמש יבשות באמצעות שליחיה הטרוריסטים. הח’ותים כידוע מהווים נדבך משמעותי מזרועותיו הארוכות של התמנון האיראני. הללו העזו ואיימו בחודש ינואר האחרון, כי יש בידיהם את היכולת לשגר טילים לעבר העיר הכי דרומית בישראל, קרי אילת ששוכנת במרחק של כ-2000 קילומטרים מתימן. אין אלו איומי סרק שכן, שנתיים קודם לכן, חשף נתניהו כי טילים בליסטיים ארוכי טווח מכוונים לעבר שטח ישראל מתוך תימן המדממת

ואולם, בעת כניסתו של הנשיא הטרי ג’ו ביידן לבית הלבן, בוצעו תחת הנהגתו מספר שינויים דרמטיים המבהירים את השוני בין ממשל ביידן לממשל טראמפ. בראש ובראשונה הקו אותו מובילה ארה”ב במאבק מול האספירציות להגמוניה של הרפובליקה האסלאמית השיעית. אחד מהם הוא ההודעה הרשמית על הסרתו של ארגון הח’ותים מרשימת ארגוני הטרור. הסיבה לכך, על פי הודעתו של מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלניקן, היא בשל המצב ההומניטרי הקשה השורר בתימן בעקבות המלחמה בין הח’ותים לבין סעודיה. לדברי בלניקן, ארה”ב שעתה לאזהרותיו של האו”ם ושל ארגוני זכויות אדם, כי ההגדרה של הח’ותים כארגון טרור תפגע קשה באוכלוסייה שסובלת מגישה לסחורות בסיסיות כמו מזון ודלק (כתוצאה מהסנקציות).

במבט לאחור, המאבק שהובילה ארה”ב מול דאע”ש תחת הנשיא אובמה בשנת 2016 מצביע על מדיניות המוטה כלפי השיעים במאבק מול יריביהם הסונים. למרות העובדה שסעודיה יחד עם מדינות המפרץ פתחו במלחמה חסרת פשרות בדאע”ש, בראשות ארה”ב והמערב (כולם סבלו מפיגועי טרור בשטחם מצד הארגון האכזר), הללו פצחו בביקורת נוקבת על האמריקאים בשל הצורה שבה התנהלה המלחמה נגד ארגון המדינה האסלאמית. אותה ביקורת הושמעה באמצעות פובליציסטים ממדינות המפרץ שטענו שדאע”ש הינו תוצר של דיכוי האוכלוסייה הסונית בעיראק ובסוריה על ידי משטרים שיעיים ופרו איראניים בברכת ארה”ב והמערב כולו.

דו”ח של אתר ממר”י אשר סקר את עמדותיהם של מספר כותבים, מעלה שעיקר טענותיהם היו כלפי ארה”ב שהתמקדה בטרור הסוני של דאע”ש, אך למעשה התעלמה לגמרי מהטרור השיעי אותו מפעילה איראן והמיליציות השיעיות הנמצאות תחתיה. אותן מיליציות שיעיות רואות באוכלוסייה הסונית כאויב של האסלאם השיעי אותו היא מייצגת. לדברי אותם כותבים, מדיניות החוץ האמריקאית החלה עוד בימיו של הנשיא בוש הבן, כאשר שורש הבעיה נעוץ בהפלתו של משטר סדאם חוסיין שהביא לפירוק הצבא וכך יצר בוקה ומבלוקה במדינה. עם זאת, רוב ההאשמות הופנו כלפי הנשיא אובמה שזנח את עיראק והשאירה פצועה, מדממת ומשוסעת, ובכך איפשר לאיראן להיכנס למרחב, להשתלט עליו ולהביא לדיכוייה של האוכלוסייה הסונית.

אחת היא גם בסוריה, שכן בשל המיקוד במאבק נגד דאע”ש וג’בהאת אל נוצרה, ארה”ב התעלמה לחלוטין מהמיליציות השיעיות שפעלו במדינה מטעם איראן לטובת משטר אסד. אסד שנאחז בקרנות המזבח בכדי להישאר בשלטון איפשר לאיראנים, הלכה למעשה לעשות כבשלהם ולהתבסס צבאית על גבי אדמתו, תוך כדי שהם טובחים באחיהם הסוניים. בד בבד משטרו של אסד נתמך באיראנים וכן בפטרון הרוסי. חוסר ההבנה האמריקאי של הלך הרוח במזה”ת ורצף הטעויות שביצעו מאז החטא הקדמון של ממשל בוש הבן, הביאו בסופו של דבר ליצירת פרוזדור שיעי איראני ומזה”ת מסוכן הרבה יותר לישראל ולמדינות הסוניות המתונות.

איראן וארה”ב מנגנות בתיבת נגינה המפיקה את צלילי הסבל של עיראק, קרדיט ממר”י

יש לציין, שגם מדיניות הבדלנות השגויה שבה ארה”ב נוקטת בשנים האחרונות ובפרט ממשלו של טראמפ, אף היא פגמה בידידותיה הקרובות. מעצמת על כארה”ב איננה יכולה לנטוש את בעלי בריתה בזמן אמת כפי שנהג טראמפ עם הכורדים ב-2019, כאשר הורה לפנות מאות חיילים אמריקאים מסוריה. ההחלטה לפנות את חייליו סללו את דרכו של צבא טורקיה לקראת פלישה לצפון מזרח סוריה נגד המורדים הכורדים שהיו בעלי ברית נאמנים של ארה”ב. בנוסף על כך, העובדה שארה”ב לא הגיבה לתקיפת שדות הנפט בסעודיה באמצעות כטב”מים, הגבירו את התעוזה של משטר האייתוללות. כל אלו הינם נורות אזהרה מהבהבות למקבלי ההחלטות בישראל.

מי באמת פוגע בזכויות אדם?

ב-4.4.2017 משטרו האכזר של הקצב מדמשק הפציץ באכזריות שלא נתפשת את הכפר הסוני ח’אן שייחון בגז עצבים. 87 אנשים נהרגו במוות נוראי כתוצאה מחנק, ועוד 4400 נפצעו קשה, כאשר עד היום חלקם סובלים מקשיי נשימה וחלקם לקו בסרטן כתוצאה מהמתקפה. מעבר לעובדה שאין זאת הפעם הראשונה שמשטר אסד השתמש בנשק כימי נגד אזרחיו, האירוע הקשה התרחש זמן לא רב אחרי ששר החוץ של ממשל אובמה, ג’ון קרי התהדר שאין יותר נשק כימי בסוריה

כיום, 5 שנים אחרי שממשל אובמה הנהיג את המאבק נגד דאע”ש ובאותה נשימה סלל את הדרך להתעצמותה של איראן וגרורותיה הן בסוריה והן בעיראק, תוך כדי פגיעה בבנות בריתו המתונות מהמפרץ ובכורדים, ניתן לראות שהממשל הנוכחי של הנשיא ביידן פועל בדפוסים דומים. עיתונאים סעודים שונים מטיחים בארה”ב שהיא למעשה תומכת בטרור, מפירה זכויות אדם ואף מואשמת בביצוע פשעים נגד האנושות! לדבריהם, ממשל ביידן נוקט בקו תקיף כלפי הסעודים, בשל רצח עיתונאי הוושינגטון פוסט ג׳אמל חאשוגי, שנרצח בקונסוליה הסעודית באיסטנבול ב2018.

דהיינו, ממשל ביידן מטה את עמדת הממשל הקודם מהקצה אל הקצה. בעוד שממשל טראמפ הבליג על הדו”ח שהתפרסם כבר בשנת 2018 שמעיד על בן סלמן כמוציא לפועל של הרצח, הממשל החדש מאשים את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן, ומטיח בסעודים שהם מבצעים פשעים נגד האנושות. לא זאת אף זאת, ביידן אף שקל מחדש לקיים את עסקאות הנשק בעקבות ממצאי הדו”ח. בסופ”ש האחרון דווח, כי לאחר בחינה מדוקדקת של פרטי העסקה, אישר הנשיא ביידן את עסקת הענק עם סעודיה הכוללת מכירת מטוסי חמקן מסוג 35-F, מל”טים חמושים וציוד צבאי נוסף.

לעומת זאת, ממשל ביידן פועל בכפפות של משי מול האיום המשמעותי ביותר באזור, קרי איראן וזרועותיה המבצעים פעולות טרור חדשות לבקרים נגד סעודיה וברחבי הגלובוס. כך למשל, וושינגטון מגנה באופן רפה את ההתקפות של הח’ותים נגד סעודיה, אך גינויים אלו ערכם שווה כקליפת השום, היות והח’ותים הם אלו שמבצעים פשעים נגד האנושות בתימן. האחרון שבהם היה שריפתם של 450 אנשים מקרב קהילת בני האורומו האתיופית בכלא צנעאא’, רק משום שהעזו לסרב לקחת חלק במאבק עבור האיראנים נגד סעודיה.

ניתן לומר אפוא, כי ממשל ארה”ב פשוט לוקה בעיוורון בכל הקשור להבנה במזה”ת. יואב לימור הכתב הבכיר של העיתון “ישראל היום” טען בשבוע שעבר, כי כפי הנראה בכיר בממשל החדש חשף את הפגיעה לכאורה הישראלית בספינת המודיעין האיראנית “סאביז” מול חופי אריתריאה בכדי להבהיר לישראל מהן גבולות הגזרה (סביר מאוד שארה”ב ידעה מבעוד מועד על התקיפה), אך החשוב מכל זהו איתות עבורה לא לחבל במאמציה הנואשים של ארה”ב להוציא אל הפועל הסכם גרעין חדש עם איראן.

באם הדברים נכונים, הנדון מעיד עד כמה הממשל האמריקאי והמערב כולו אינם תופשים כיצד מתנהלת איראן במאמציה להשיג נשק גרעיני. האיראנים נוהגים כמו סוחר איראני ממולח אל מול ילד קטן בחנות ממתקים, כאשר הם דוחים מכל וכל את הסרת הסנקציות באופן מדורג בתמורה למילוי ההתחייבויות של הסכם הגרעין. זאת ועוד, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דיווחה לאחרונה כי איראן העבירה לאתר הגרעיני בנתנז צנטריפוגות מתקדמות המסוגלות להעשיר אורניום פי 12 מהכמות שמותרת לה על פי הסכם הגרעין.

המנהיג העליון של איראן, האייתולה חמינאי./ צילום: רויטרס

כלומר, המשטר באיראן מצפצף על המערב ועושה ככל העולה על רוחו, כאשר המערב בראשות ממשל ביידן עומדים חסרי אונים וחסרי הבנה אל מול משטר האייתוללות. בנוסף על כך, הסוכנות לאנרגיה אטומית חושפת שאיראן ממשיכה להתגרות בארה”ב ובמערב, לאחר שהחלה להעשיר אורניום ברמה של 60 אחוזים!! יש לציין שגם בתקופות מתוחות יותר ומתוחות פחות האיראנים לא הגיעו לרמה העשרה של למעלה מ-20 אחוזים.

שינוי משמעותי נוסף במדיניות הממשל החדש, לפני מספר ימים הודיע ממשל ביידן על חידוש כספי הסיוע לאונר”א (סוכנות הסעד של האו”ם לפליטים פלשתינים) בסכום של 150 מיליון דולר. החלטה זאת מבטלת לחלוטין את זאת של ממשל טראמפ שחסם את העברת הכספים לארגון. כזכור, ביום ההחלטה של ממשל טראמפ התבטא שר החוץ הגרמני וטען שהמהלך עשוי לדרדר את היציבות במזרח התיכון, ואולם הסיבה שבגינה בוטלו כספי הסיוע היא שעצירת הכספים עשויה להביא את הפלשתינים לוותר על זכות השיבה ובכך אולי תוביל לשינוי חיובי ביחסים עם ישראל. בתוך כך, שגריר ישראל בארה”ב ובאו”ם גלעד ארדן טען לאחר חידוש הסיוע, כי ישראל מתנגדת בכל תוקף לפעילות האנטי ישראלית והאנטישמית המתקיימת באונר”א ולכן אין לה זכות קיום במתכונתה הנוכחית.

                                                קרדיט תמונה: עיתון הארץ                         

בתוך כך, לאחרונה התבטא מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו בממשל היוצא של הנשיא טראמפ וטען: “ארה”ב היא הכוח הנאצל בעולם למען הטוב, אינה יכולה לחזור למצב שבו החלק שנותר מהמולדת היהודית נמצא בסכנה, ושהאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני אמיתית. אני מקווה שנתקדם בכיוון הנכון, ולא נעשה את המעשה הבלתי מוסרי”. דבריו הנוקבים של פומפאו נאמרו בנוגע לניסיון האמריקאי לחזור להסכם הגרעין שטומן בתוכו את הסרת הסנקציות על איראן שיביאו להרס וטרור עולמי בשל הכסף והמשאבים שיוזרמו לאיראן. מילותיו מבהירות עד כמה השקפות העולם שונות בתכלית בין הממשל הנוכחי לזה הקודם ביחס לדרך שבה צריך לנהוג מול איראן. האחד חתר לביטול הסכם הגרעין המביש ואילו האחר חותר אליו בכל מחיר.

נדמה שכפי שאירע בעבר לא אחת, כאשר ב-1981 ישראל תקפה את הכור בעיראק, וב-2007 את הכור בסוריה, גם עתה ישראל עומדת לבדה מול איום הגרעין האיראני והתעצמות שלוחותיה. כמו גם בהסתה הפלשתינית שמטיפה לשנאת ישראל ויהודים (אונר”א משמשת כפלטפורמה), וכן בית הדין הבינלאומי בהאג ואיומי החרם על ישראל שמהווים איום משמעותי על ישראל. לא בכדי רוה”מ נתניהו ביקש למסור בנאומו ביום השואה בשבוע שעבר: “הסכם הגרעין עם איראן שוב עולה על השולחן. אלא שההיסטוריה לימדה אותנו שהסכמים כאלה עם משטרים קיצוניים שווים כקליפת השום. גם לידידינו הטובים אני אומר, שלא תהיה טעות. הסכם עם איראן שיסלול דרך לנשק גרעיני לא יחייב אותנו כהוא זה – רק דבר אחד יחייב אותנו, למנוע ממי שחותר להשמידנו לבצע את זממו”

רוה”מ נתניהו נואם ביום השואה 2021, קרדיט אתר וואלה

מקיר הברזל להגנה אקטיבית

תפיסת הביטחון הישראלית הראשונה מזוהה עם זו של זאב ז’בוטינסקי, כבר בתחילתה של המאה העשרים. הלה ביסס את גישתו בעקבות המאורעות האלימים בשנים 1920-1921. כתוצאה מהמאורעות הללו כתב ז’בוטינסקי את מאמרו הידוע “קיר הברזל”. במאמר הציב ז’בוטינסקי שני עקרונות יסוד: האחד, אסור לגרש את ערביי ארץ ישראל. השני, אל לנו לשלוט בהם בכוח או לשלול את  זכויותיהם. לפיכך, הרעיון העיקרי של קיר הברזל הינו שההתיישבות תתפתח ותהווה כוח שאינו תלוי באוכלוסייה המקומית, מאחורי קיר הברזל שאותה אוכלוסייה מקומית לא תוכל לגבור עליו. למעשה, קיר הברזל הינו דימוי שמטרתו להביא את הערבים למסקנה הברורה, שלא ניתן לחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל וזאת באמצעות מחסום שלא ניתן לעבור אותו (בתודעה), הלא הוא קיר ברזל.

אפשר לומר שהתקופה השנייה מתחילה לאחר מלחמת העצמאות, כאש ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון, התווה תפיסת ביטחון שמטרתה להוות מעין “מצפן”. כלומר, כיוון כללי שאליו המדינה צריכה לכוון מבחינה מדינית, צבאית, מודיעינית וכלכלית. בן גוריון הבין כי ישנה א-סימטריה ברורה בין מדינת ישראל לבין אויביה בכל פרמטר אפשרי כמו שטח, כמות חיילים ואף אוצרות טבע. על כן, ישראל צריכה להיבנות על העצמה של “כוח המחץ” על חשבון זה של “כוח העמידה”. היינו, העצמת הכוח הצבאי הזמין, כך שבאמצעות כוח מחץ חזק ניתן יהיה להעביר במהרה את הלחימה אל שטח האויב, להכותו מכה חזקה דיה שתביא להכרעתו המיידית בשדה הקרב. ראוי לציין, כי כוח מחץ זה הינו מוגבל ואסור לו לפגוע יתר על המידה בכוח העמידה (החברתית והכלכלית), וזו הסיבה המרכזית שכוחו העיקרי של צה”ל בנוי על צבא מילואים גדול ולא על צבא סדיר.

מלחמת המפרץ ב-1991 הביאה עמה תפנית משמעותית במזרח התיכון, כאשר העורף האזרחי ישראלי הפך ליעד מרכזי עבור אויביה של מדינת ישראל, שלמדו להכיר היטב את הרגישות הגבוהה לאבדות בנפש. מדינות ערב וארגוני הטרור הפנימו כי לא יוכלו להתמודד עם עליונותו של חיל האוויר הישראלי ועברו להצטייד ברקטות וטילים. “דוקטרינת בגין”, שמשמעה שימור יכולותיה האסטרטגיות של מדינת ישראל לעומת אויבותיה של מדינת ישראל, בעקבות תקיפת הכור בעיראק ב-1981, איננה מספיקה דיה. משום כך, בכדי להתמודד עם האיומים הקיימים ואלו המתהווים נגד מדינת ישראל, הכוללים עשרות אלפי טילים הן מצפון והן מדרום, ואף ממדינות שאינן גובלות עם ישראל, יש צורך בעדכון הדוקטרינה הקיימת.

מלחמת המפרץ הראשונה, מתוך אתר וויקיפדיה

כך למשל, באוקטובר 2019 חשף ראש הממשלה בנימין נתניהו כי טילים בליסטיים איראנים מכוונים כלפי ישראל מתימן שאינה גובלת עם שטחה של מדינת ישראל. דהיינו, בנוסף לאיום הטילים המכוונים לעבר ישראל מצד צבאות הטרור חיזבאללה וחמאס, ישנם עוד טילי שיוט ורחפנים תוצרת איראנית המחייבים הערכות של ישראל. יש לציין שדבריו נאמרו כחודש וחצי לאחר שהמורדים הח’ותים בתימן (המשמשים זרוע ביצוע של איראן) תקפו את חברת הנפט “ארמקו” באמצעות טילי שיוט ורחפנים תוצרת איראן. כמו כן, סוללות ההגנה האוויריות של ארצות הברית נכשלו בהגנה על המתקנים הללו.

טיל באליסטי פאתאח 110 תוצרת איראן, מתוך אתר וואלה

לפיכך, מדינת ישראל פיתחה בשנים האחרונות את דוקטרינת ההגנה האקטיבית. כלומר, חלק מתפיסת הביטחון הישראלית נשענת כיום על שכבות הגנה אקטיביות הכוללות מערך יירוט של רקטות, טילים ואף כטב”מים, על ידי כיפת ברזל, שרביט קסמים ומערכת החץ 2, חץ 3 וחץ 4 (מהקל אל הכבד). במקביל, חברת רפאל הישראלית מקדמת פיתוח מערכת לייזר ליירוט להקות רחפנים. מערכת ה-Drone Dome  של רפאל אמורה להתמודד עם איום רחפנים ומל”טים מתאבדים שעשויים לפגוע בכוחות ומתקנים צבאיים, וכן בתשתיות אזרחיות אסטרטגיות כדוגמת שדות תעופה, נמלים, מתקנים ציבוריים וכן תשתיות אסטרטגיות, שיכולות לשמש כר פורה עבור רחפנים ומל”טים מתאבדים מצד האויב.

            מערכת היירוט בלייזר של רפאל צילום: רפאל מערכות לחימה מתקדמות

אין זה תסריט דמיוני, כפי שצוין לעיל וכן כמעט בכל שבוע אנו עדים למתקפות טילים, כטב”מים, ורחפנים מתאבדים מצד הח’ותים על גבי אדמת סעודיה. רק השבוע תקפו הח’ותים את שדה התעופה הבינלאומי “אבהא” שבמדינה באמצעות מזל”טים וטילים. הח’ותים הגבירו בחודשים האחרונים את ההתקפות נגד יעדים צבאיים ומתקני נפט בתוך שטחיה של הממלכה הסעודית באמצעות להקות מל”טים ומזל”טים מתאבדים.

נדמה שהאלוף ישראל טל (טליק), בספרו “ביטחון לאומי”, ניבא בפועל את זירת הקרב העתידית המתהווה לנגד עינינו, כאשר בשנת 1996 יצא הספר לאור. “אם תתחולל מהפכה אסטרטגית בזירה היא שתאפיין את שדה הקרב העתידי ותסכן את ישראל. את המהפכה הזו יחוללו טילים ארוכי טווח שיימצאו בידיהן של מדינות קרובות ורחוקות, והם עלולים לערער את כושר ההרתעה ההיסטורי של ישראל. לא אמצעי לחימה טכנו טקטיים חדשים חדישים, לרבות החימוש המדויק והחכם ולא בלעדיות הכוח האווירי יהוו ערובה בפני האיומים האסטרטגיים החדשים”.

            החימוש המדויק ככוח אש אפקטיבי בשדה  הקרב העתידי

בד בבד, מדינת ישראל משקיעה הון עתק ואף מקצה משאבים רבים בכל הקשור בחימוש המדויק.  בתוך כך, לאחרונה נחשף על ידי מערכת הביטחון הפצמ”ר המדויק “עוקץ פלדה” – שפועל באמצעות מונחה לייזר תוצרת מפא”ת, זרוע היבשה בצה”ל וחברת ‘אלביט מערכות’. למעשה, “עוקץ פלדה” אמור לספק יכולת אש מדויקת וקטלנית במטרות איכות, בשטחים פתוחים ובמתחמים אורבניים צפופים, תוך צמצום נזק היקפי ומניעת פגיעה בבלתי מעורבים. כניסתה לשימוש מבצעי תביא למהפיכה של ממש בלוחמה היבשתית ותעניק לגדודים הלוחמים יכולות חדשות של כוח אש אורגני, יעיל ומדויק ובהפעלה עצמאית.

שר הביטחון בני גנץ טען שהטכנולוגיה החדשה משנה את זירת הקרב ומעניקה לצה”ל אמצעים קטלניים, מדוייקים ואפקטיביים יותר. כאמור, אחד מהקשיים עמם נאלץ צה”ל להתמודד בשנים האחרונות הינו הלחימה אל מול אויב שמסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית, ובמקביל לעמוד באמות המידה המשפטיות והערכיות אותן מובילה מדינת ישראל בשדה הקרב.

לדברי ראש מו”פ במפא”ת, תא”ל יניב רותם: “עשר שנות מחקר ופיתוח הביאו אותנו לרגע הזה, שבו אנו מעמידים לרשות כוחות החי”ר בצה”ל אמצעי שובר שוויון בשדה הקרב המודרני. הפצמ”ר המדויק מעניק לכוחות החי”ר יכולת אש מדויקת שהייתה עד כה רק לטילים ולחמושים אוויריים. מדובר בפרויקט מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית ובמוצר פורץ דרך בקנה מידה בינלאומי, שמהווה את הסנונית ראשונה בדרך לפיתוח משפחת חימושים מתקדמים נוספים״.

מאידך, במלחמת לבנון השנייה התנהל מעין “ציד רקטות”, כאשר נורו 174 אלף פגזים ורקטות על ידי צה”ל במטרה להפסיק את ירי הרקטות אל עבר ישראל.  התפיסה הייתה שצריך להשמיד את משגרי הרקטות בטרם החל הירי (ציד). באם הציד נכשל אזי יש לירות לעבר המשגרים היורים נגד סוללות. בראי לאחור, ניתן להיווכח שציד הרקטות כשל וירי הרקטות לא פסק, עד שלא נכנסו כוחות קרקעיים לתמרון צבאי נגד החיזבאללה.

משום כך, הרמטכ”ל לשעבר גדי איזנקוט הגה את “דוקטרינת הדאחיה” אותה חשף בראיון לידיעות אחרונות. לדבריו, בעימות הבא ישראל תתקוף בעוצמה מאסיבית במיוחד כפי שנעשה ברובע הדאחיה שבביירות (המפקדה של החיזבאללה), שכן לתפיסתו ציד משגרי רקטות הינה שטות גמורה כאשר מופנים כלפיך עשרות אלפי טילים. “בכל כפר שממנו יירו לעבר ישראל, נפעיל כוח לא פרופורציונלי ונגרום שם נזק והרס אדירים. מבחינתנו, מדובר בבסיסים צבאיים”. אייזנקוט מדבר על החרבת הכפרים השיעיים בדרום ועל שיטת ענישה דומה גם נגד סוריה, במקרה של מלחמה. “זו לא המלצה. זו התוכנית והיא כבר אושרה”.

רובע הדאחייה בביירות, מתוך אתר חיל האוויר

סוגיה נוספת הינה הלגיטימציה הבינלאומית. גיא ברוקר במאמרו “השעונים שתקתקו בעצלתיים”, מציין מספר תהליכים שבגינם מלחמות נפסקות. אחד מהם כאמור הוא שעון הלגיטימציה הבינלאומית. מהרגע שמדינת ישראל נכנסת לסבב נוסף הן בדרום והן בצפון, שעון החול מתחיל לפעול לרעתנו. הקושי של צה”ל לפעול מול האויב שמתחבא ופועל מאחורי אוכלוסייה אזרחית עשוי להביא להרג של חפים מפשע ובכך לעצור את המשך הפעולה הצבאית של צה”ל בכדי לפגוע בתשתיות האויב.

לא בכדי, ציין לאחרונה הרמטכ”ל כוכבי במסעו המדיני יחד עם נשיא המדינה רובי ריבלין במטרה לעצור את החלטת בית הדין בהאג מכיוון “שאנו נמצאים בעידן של מלחמות חדשות בעלות מורכבות רבה“. ולכן בכדי להתמודד עם הצביעות, והאנטישמיות של מוסדות בינלאומיים כגון בית הדין בהאג יש צורך מעבר למערכה מדינית בשימוש בטכנולוגיה חדשה ומתקדמת שתהווה אור לגויים בכל הקשור בשמירה על חיי אדם וחפים מפשע גם בזמן מלחמה.

ניתן לומר אפוא, שמדינת ישראל משקיעה מאמצים כבירים לטובת היתרון האיכותי על פני יריבינו באמצעות התעשייה הביטחונית המשגשגת שתוצריה מהווים נשק שובר שוויון בעתות מלחמה, הן בהגנה והן בהתקפה. כפי שקרה לכל אורך ההיסטוריה הקצרה של ישראל, ברגע האמת היא אינה יכולה לסמוך גם לא על בעלות בריתה ולכן עליה לשמר את עליונותה הצבאית המתבססת על טכנולוגיה מתקדמת וכן על כוח אדם איכותי בסדיר, בקבע ואף במילואים. שני האלמנטים הללו הינם קריטיים לתפיסת הביטחון הכוללת. יתר על כן, ישראל אינה יכולה להפסיד באף מלחמה שכן זה יביא להשמדתה.

כפי הנראה, המלחמה הבאה תהיה שונה לחלוטין מאלו שידענו בעבר. שדה הקרב יראה אחרת לגמרי. לא נראה עוד אוגדות מסתערות וחטיבות שריון הפורצות קדימה. שני הצדדים הלוחמים מצוידים במערכות לחימה מתקדמות, וטילים משכוללים ומדויקים, מגביהי טוס באטמוספירה ובחלל מעל. כמו כן, כלי טיס בלתי מאוישים יחלו באופן הדרגתי להחליף את חיל האוויר הקלאסי המוכר לנו. כאמור, גם החלק ההגנתי יראה אחרת. המצאות חדשות, כלי נשק, פצצות וטכנולוגיה מתקדמת עשויות להכריע בשדה הקרב העתידי. טכנולוגיה צבאית – ביטחונית מעניקה יתרון עצום. אם הטילים שלך פוגעים ושל האויב נכשלים אזי יש לך יתרון. חשוב מאוד בחינת “דע את האויב”. מדינת ישראל עומדת בחזית מול אויביה בכל הקשור לתעשייה צבאית מתקדמת.

 

 

 

כמדי שנה, ב-8 במרץ מציינים בעולם את יום האישה הבין לאומי במדינות רבות וכמובן בישראל. המטרה שלשמה מציינים את יום האישה הבין לאומי הוא בכדי להעלות את המודעות למען שוויון זכויות לנשים ואת מאבקן לצדק, לשלום ולקדמה. ואכן, מתחילת ראשית המאבק נעשתה כברת דרך משמעותית מאוד ביחס כלפי נשים בעולם המערבי. כך למשל, בכנסת ישראל ישנה וועדה ייעודית לקידום מעמד האישה, אשר מופקדת על קידום נשים, ייצוג הולם במקומות מפתח (יש עוד דרך ארוכה בעיקר בפוליטיקה), מניעת אפליה על רקע מין או נטייה מינית וכמובן מאבק באלימות כלפי נשים שמרימה ראש.

ואולם בעוד שבעולם המערבי, עוסקים רבות בקידום נשים, ומניעת אפלייתן, העולם הערבי ובעיקר תחת האסלאם הקיצוני מעמדן של נשים נמצא הרחק מאחור. כך למשל, על-פי פרסום של מכון ממרי שמסקר את העולם הערבי, התעוררה לאחרונה סערה רבתי בקטר בעקבות הזמנת נדא אל-אהדל, פעילת נשים וזכויות אדם תימניה להשתתף בכינוס מקוון העוסק בנושא נישואין. אל-אהדל הפכה להיות ידועה בציבור בשל סרטון ויראלי שהתפרסם במכון בשנת 2013, כאשר אולצה להתחתן עם אדם מבוגר בניגוד לרצונה כאשר היותה בת 11 בלבד. אל-אהדל סירבה לכך ונמלטה על נפשה מבית הוריה.

יש לציין, כי חוקי הנישואים והגירושים במדינות ערב מתבססים בעיקרם על הלכה מוסלמית, הנשענת על הקוראן. בתוך כך, רשויות הדת ומוסדות הדת בכל מדינה משתפים פעולה עם המדינה וההנהגה הפוליטית ובעצם העניקו פרשנויות חדשות שתאמו את דרישותיהם וצרכיהם של השליטים. הסיבה לכך הינה, שלכל אורך ההיסטוריה שיקפו הכוח הפוליטי והמדינה את האינטרסים של המעמדות השליטים, קרי מבנה מעמדי שבראשו עומד הגבר (פטריארכיה). אל-אהדל יוצאת בריש גלי כנגד האסלאם והקיצוניות הדתית והפגיעה בזכויות נשים וילדים בשם הדת לכאורה ואף דרבנה נשים באשר הן להסיר את הרעלה מעל ראשן.  משום כך, הזמנתה של אל-אהדל לאותן כינוס מקוון שעוסק במעמדן של נשים עוררה זעם רב בקרב קטרים רבים.

¨http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?17_4 

השדרנית הסעודית “נדין אל-בדיר” מלינה על מצב הנשים בעולם הערבי, ומאשימה את תכניות הלימוד והממסד הדתי בכך שהן יוצרות סטנדרט כפול החברה הערבית לגבר ולאישה, מתוך את ממרי

עוד באותו עניין, לאחר המהפכה האסלאמית ב-79 באיראן, כאשר עלה לשלטון המנהיג הרוחני העליון ח’ומיני, הוא ייחס לרעלה כובד משקל, ולמעשה הרעלה זכתה לכינוי: “הדגל של המהפכה”. הרעלה נכפתה על הנשים וחומיני  הקים את “יחידות המוסר” שכללו גברים ונשים חמושים שתפקידם לסייר ברחובות ולדאוג לשמירת החוק החדש. לורה פיצ’גרלד בספרה “רעלה של ורדים”, מגוללת לאחר שברחה לארה”ב, כי תחת האסלאם הרדיקלי בהובלת משטר האייתוללות “ילדות בנות תשע באיראן לא צועקות בשמחה במגרשי משחקים, חשופות לעיני העוברים ושבים… והן אינן מטלטלות את שערן הג’ינג’י הארוך כיודעות בביטחון שנחכה להן אהבה בעתיד…. ברפובליקה האסלאמית של איראן אין שום דבר תמים ברגע שכזה”.

ניתן לומר אפוא, כי ההלכה האסלאמית אינה רואה עין בעין את זכויותיהם של הגבר והאישה. כלומר, על פי האסלאם אין גברים ונשים זכאים לאותם זכויות. מנגד, הנורמות המערביות המודרניות רואות בגברים ונשים כשווים, ולפיכך חייבים הם ליהנות מאותן זכויות, אך אלו אינן יכולות להיות קבילות על האסלאם.

אומנם משבי רוח מרעננים ניכרים תחת האסלאם הרדיקלי כמו העובדה שנשים בממלכה הסעודית רשאיות סוף סוף לנהוג, ונשים הפועלות לזכויות האישה זוקפות קומה, אך הדרך ארוכה עד לשוויון זכויות מלא בין נשים וגברים בעולם המוסלמי והערבי. פערים רבים שצריך לצמצם וביניהם האלימות כלפי נשים על ידי בעליהן, מילת נשים ונישואי הנאה הן באסלאם הסוני והן באסלאם השיעי.

הנהגת החדשה הודפת מעליה את חבורת אנשי הדת השמרנים שהתנגדו לנהיגת נשים, מתוך אתר ממרי

לפיכך, מעמדן של הנשים מידרדר בשל  עליית הזרמים האסלאמיסטים הקיצוניים. סקירה של הסביבה בעולם הערבי או על הנשים באפריקה, מציגה תמונה של סבל רב בו שרויות הנשים – ילדות, צעירות, נערות, אימהות, אלמנות ומבוגרות.

מעשה שהיה כך היה: בשנת 2012, אנכי וחבריי לגדוד המילואים (7056) התכנסו באחת מכיתות הלימוד מבסיסי צה”ל בדרום, כחלק מהכנת סגל לקראת תפיסת קו בדרום חברון. אמנם עברו מספר שנים לא מבוטל מאז, אולם אינני יכול לשכוח את ההמולה שהתפתחה בחדר בעקבות נהלי הפתיחה ההזויים והלא ברורים שלכאורה הוגדרו לנו באותה עת, לקראת העלייה לקו.

נשוב לשנת 2021. כאמור, כל מילואימניק שמגיע להתאמן בשטחי האש של בסיס האימונים צאלים מכיר את אותן התמונות: בדואים מהפזורה שרוכבים בפראות חסרת רסן על גבי טרקטורונים (לאור יום!) ופועלים כדי לגנוב ציוד צבאי ואף ציוד אישי של מילואימניקים. בחודש יוני האחרון, אף הגדילו אותם פורעים וגנבו באישון לילה רכב פרטי מתוך חניון של בסיס צאלים המיועד למילואימניקים שבאים להתאמן. אותו שוד התרחש שבוע אחד בלבד לאחר שנגנב מתוך הבונקר של הבסיס קרוב ל-100,000 קליעים של רובה מסוג אם 16!

בסיס צאלים, צילום: דודו גרינשפן

השבוע התקבל דיווח שלא ירד מהכותרות, אודות פריצת רכב אל תוך בסיס חיל האוויר נבטים (כפי הנראה מהפזורה הבדואית בנגב) לאחר מרדף של המשטרה בעקבותיו, אשר מעידה על חוסר משילות ואוזלת היד שמגלה המדינה ביחס לפזורה הבדואית בדרום הפרוע. כמו כן, הפריצה מעידה על כשלים חמורים באבטחת אחד הבסיסים החשובים והאסטרטגיים ביותר של צה”ל שבו נמצאת בין היתר טייסת של מטוס האדיר (F-35 (.

הפריצה לתוך אחד הבסיסים שאמורים להיות השמורים ביותר במדינה, חשפה את הכשל המהותי של הצבא ושל הממשלה בטיפול בתופעה החמורה שהולכת ומתעצמת. מילים נבובות מצד פוליטיקאים אודות טיפול בבעיה אינן פתרון, אלא בעיה כיוון שהגנבים מבינים שאין דין ואין דיין ולכן הכול מותר. אותם פורעים יודעים את כל הנהלים טוב יותר מהחיילים והקצינים ולכן מרשים לעצמם לחצות גבולות שלא אמורים להיחצות בשום אופן במדינה מתוקנת.

אירוע חמור לא פחות, שלא הדהד מספיק בתקשורת, התרחש לפני שבוע לערך בבסיס תימן שבדרום. שלושה בדואים מהיישוב תל שבע, חדרו אל הבסיס באין מפריע ונתפסו על חם כשהם מעמיסים כדורים, תרמילים, מעילים צבאיים וסוודרים על גבי תיקים שנשאו על גבם. החיילים שתפסו אותם התקשרו למשטרה בכדי שתעצור את הפורעים בגין העבירה החמורה. בד בבד, הגיח גנב נוסף, תושב לקיה שזרק רימון תרגול לעבר החיילים ההמומים. כמובן שהאירוע היה מסתיים אחרת לגמרי, באם היה מדובר ברימון רסס אמיתי, אך אין זה מפחית מחומרתו ומחומרת המצב.

כאמור, הבעיה נעוצה בעובדה שידיהם של חיילי צה”ל הן בסדיר והן במילואים שאין כל הרתעה. כאשר, פורעים מרשים לעצמם לגנוב ציוד צבאי באין מפריע או חוטפים ציוד לנגד עיניהם של חיילים וקצינים, ומפקד בסיס צאלים מעז ברוב חוצפתו להורות לא לרדוף אחר פורעים שגונבים ציוד אישי וצבאי (לעיתים חד הן, מילואימניקים רבים מגיעים עם ציוד צבאי אישי שלהם מהבית), מעיד על כשל מהותי: אין הרתעה ואין משילות ולכן הכול פרוץ ומותר.

בחודש יוני האחרון, התבטא באופן חריג מפקד המחוז הדרומי בנוגע לתופעה, כאשר הוא מודה בקולו כי למשטרה אין את הכלים לעצור את ההפקרות וכי ישנם אזורים אליהם המשטרה פשוט לא נכנסת.

ראוי לציין, שהנושא נדון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת הנוכחית וזאת שלפניה. יו”ר הוועדה של ח”כ צבי האוזר טען בדיון שהתקיים לא מכבר, כי “גניבת הנשקים מצה״ל מאפשרת אלימות בנשק חם בחברה הישראלית. עבירות של רצח והריגה מתבצעות כאשר לרוב הנשק בו מתבצעת העבירה הוא נשק צה״לי גנוב”. ח”כ יועז הנדל הוסיף וטען בדיון ש-“במשך 10 שנים אנחנו הולכים ומאבדים חלקים מהנגב. יש אזורים שלמים במדינת ישראל שיש בהם פרוטקשן ופוליגמיה. צריך להרים דגל אדום”.

לפיכך, הממשלה חייבת להעביר את הסמכויות אל הצבא, לשנות את נהלי הפתיחה באש שאינם ברורים וחדים כתער, לשנות את נהלי אבטחת בסיסי צה”ל, לחדד נהלים וכן גם להעיף, הביתה את אותם מפקדי בסיס שנתנו דרור לאותם פורעים לעשות כבשלהם בשטחם. הרמטכ”ל כוכבי חייב לדפוק על השולחן (אולי גם להפוך אחד) כדי שהתופעה הזאת תפסק לאלתר. אימוני צה”ל נעצרים לגמרי או נפסקים, והדבר פוגם בהכנה של הצבא לקראת מלחמה שאולי תבושש לבוא. יש לציין, שאחד הדברים שהביאו את חיל האוויר להיות הטוב ביותר הוא העובדה שלקחים מופקים, תחקירים מבוצעים והאמת תאמר ויהי מה. על הרמטכ”ל כוכבי ליישם זאת גם באירוע האחרון בבסיס נבטים וכמובן בכל הבסיסים בדרום.

מילואימניקים שממילא מהווים אחוז קטן מכלל האוכלוסייה, אשר ביום הדין יסכנו את חייהם לטובת ביטחון המדינה, שעוזבים את כל עיסוקיהם, ומשאירים את הילדים והאישה שבועות שלמים לבדם, אינם צריכים בנוסף לכל זה גם להתמודד עם החשש שמא יצאו למילואים ואולי ישובו הביתה ללא רכבם או ציוד אישי שייגנב להם.

בעוד כשבועיים חבריי למילואים ואני נצא לאימון בבסיס צאלים, כאשר אנו יודעים מבעוד מועד שידנו קשורות ולא נוכל לעשות דבר במידה וניתקל בפורעים שהדרום כבר מזמן שייך רק להם.