בתחילת חודש פברואר, משפחתה של החטופה לירי אלבג קיבלה זר פרחים לניחום אבלים בצירוף מכתב ועליו כתוב היה: “יהי זכרה ברוך. כולנו יודעים שהמדינה היא החשובה ביותר”. נדמה היה שעוד קו אדום נחצה סביב הוויכוח בדבר עסקה לשחרור החטופים. ואולם, מספר שעות לאחר מכן, השב”כ דאג לעדכן שכפי הנראה הפרחים והמכתב נשלחו למשפחה על ידי גורם זר. כאמור, הידיים הן ידי איראן שפועלת ללא הרף להעמיק את הקיטוב והשסעים בחברה הישראלית. זאת באמצעות סוכנים איראנים שפועלים במקביל גם ברשתות החברתיות, על מנת לחולל כאוס בחברה הישראלית.
המשבר הפוליטי החמור שבו היינו שרויים בחמש השנים האחרונות הביאו לכך שפעם אחר פעם לא הוקמה ממשלה ציונית שתכיל את כל חלקי הבית ותדאג לאזרחי ישראל. באמצע קמה ממשלה פריטטית שלא החזיקה מעמד ומהרגע הראשון ברור היה שלא מדובר בחתונה קתולית. הדובדבן שבקצפת היה הטרלול הפוליטי בשנה האחרונה סביב הרפורמה המשפטית שהביאה אותנו לסחרור, ויצרה שסע עמוק בין חלקי החברה, ועל סיפא של מלחמת אזרחים.
ניתן לומר בסבירות לא מבוטלת שהמתקפה האכזרית ב-7 באוקטובר, אותה הוציא לפועל יחיא סינוואר נבעה מכך שהוא העריך, כי החברה הישראלית מדממת ומתבוססת במאבקים פנימיים שמונעים ממנה להתמודד אל מול איומים חיצוניים. ייתכן והמתקפה הייתה גם ניסיון לטרפד את ההסכם המתרקם בין ישראל לבין סעודיה. כמו כן, היחלשותה של הרשות הפלסטינית בקרב הציבור הפלסטיני בתמהיל של מדיניות הפייסנות הרופסת של ארה”ב במזרח התיכון גרמו לו להוציאה אל הפועל.
לצד סינוואר ישב לו נסראללה בבונקר וחכך ידיו בהנאה לנוכח הפילוג שפשה בתוכנו. בנאומו המפורסם אותו נשא לאחר הנסיגה הישראלית מרצועת הביטחון במאי 2000, טען כי למרות העובדה שברשות צה”ל יש טנקים ומטוסים מתקדמים, החברה הישראלית חלשה כמו כורי עכביש, ואיננה מסוגלת עוד לעמוד במלחמות עקובות מדם. ניתן להיווכח אפוא שנסראללה שכלל את אותה תאוריה בשנים האחרונות לנוכח הפילוג בתוכנו, כך שלשיטתו “בית העכביש מתמוטט”, קרי מדינת ישראל. כל אלו הביאו את אויבנו עוד לפני פסח אשתקד למסקנה אחת ברורה: “הישות הציונית” כלשונם לא תציין את שנתה ה-80.
כנס מושב הקיץ נפתח השבוע בכנסת, וארגוני המחאה המתנגדים לממשלה אשר היו מזוהים עם ההפגנות נגדה ובפרט נגד הרפורמה המשפטית חזרו לשבש את התנועה בכבישים. ארגון “אחים לנשק” אף הבטיח כי הוא מתכנן 40 “ימי זעם”. אל הארגון הצטרפו ארגונים נוספים כגון: “מוקד קיסריה”, “לוחמי כיפור 73”, “עיניים על הכנסת”, “בונות אלטרנטיבה”, “החזית הוורודה” ו-“דורשינוי”.
האלימות הגוברת בהפגנות האחרונות למען שחרור החטופים, הדרישה להוציאם עכשיו! חסימת כבישים, הבערת צמיגים בוערים או ניסיון לשרוף שוטר במדים עם לפיד בוער הינם קטליזטור עבור סינוואר להמשיך להתבצר בעמדתו, שכן נדרש ממנו רק עוד קצת להחזיק מעמד והמלחמה תופסק. הכרעת האויב, כאמור נמדדת באובדן הרצון של היריב להמשיך להילחם ואינה קשורה בהכרח ביכולתו הצבאית (ייקח עוד חודשים רבים עד שיפורקו תשתיות חמאס הצבאיות). מדוע אם כן שסינוואר יפסיק לדבוק בעמדתו לשחרור החטופים תמורת הפסקת המלחמה , כאשר נדמה כי כל רגע תיפסק המלחמה בשל לחצים פנימיים בתוכנו ודיבורי סרק על היום שאחרי, כאשר עוד לא סיימנו את העבודה החיונית ברפיח.
להמשך קריאה ניתן לקרוא באתר זמן ישראל:
https://www.zman.co.il/493238/popup/