הזירה שישראל מפקירה לידי אויבנו

המלחמה כיום אינה מסתכמת רק במאבק מזוין, אלא מתנהל קרב נוסף על התודעה, הנרטיב, על רעיונות ואידאות וכן על הלבבות והתחושות של בני האדם. ניתן לומר אפוא, כי הלחימה עברה אל תחום התודעה

“משט השלום” – מדינת ישראל נתפסה באופסייד

השנה הייתה 2010, כאשר 6 ספינות יצאו מחופי טורקיה אל עבר חופי עזה במטרה “להסיר את המצור על הרצועה”. חמש הספינות הראשונות שהיו בדרכן לרצועת עזה נעצרו כמעט ללא התנגדות, אך השישית שהייתה הגדולה מכולן ומוכרת לכל הייתה “המאווי מרמרה”. לוחמי השייטת אשר השתלשלו מחבל המסוק הבינו תוך מספר שניות כי לא מדובר במשט שלום, אלא בזירת קרב.

לוחמי השייטת אשר השתלשלו מחבל המסוק הבינו תוך מספר שניות כי לא מדובר במשט שלום, אלא בזירת קרב. הללו נתקלו באלימות קשה מאוד כלפיהם

הללו נתקלו באלימות קשה מאוד כלפיהם מצד מחבלים של ארגון הטרור הטורקי IHH שתקפו את כוחותינו באמצעי נשק מגוונים שכללו: מוטות, גרזנים וסכינים. כתוצאה מכך 10 לוחמי השייטת נפצעו, שניים מתוכם קשה, ואילו בצד השני נהרגו 9 פעילי טרור ו-20 פצועים.

למעשה, משט המרמרה היה בבחינת כישלון כפול עבור ישראל. פעם אחת, מבחינה מודיעינית, היות שצה”ל לא צפה שעל גבי הספינה יהיו עשרות מחבלים מאומנים היטב (יחד עם ח”כ לשעבר ממפלגת בל”ד חנין זועבי). בתחקיר הצה”לי התברר שלקח ללוחמי השייטת 30 שניות בלבד לעבור מנשק עם כדורי צבע (אמצעי לפיזור הפגנות) לנשק חם. פעם שנייה, כל מהותו של המשט היה פרויקט יחסי ציבור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שמטרתו היחידה: הזדהות עם הפלסטינים ויצירת דה לגיטימציה למדינת ישראל .

כך למשל, העיתונאי לשעבר בועז ביסמוט, ששהה בלב ים על אחת מספינות צה”ל, העיד בספרו “עובר כל גבול” על גודל האבסורד באירוע. לדבריו, מארגני המשט צילמו 24/7 את שהתרחש על הספינה, כאשר הם הציגו תמונה מעוותת של חיילי קומנדו מאומנים היטב יורים ללא הבחנה ב”פעילי שלום תמימים”. בפועל היו אלה פעילי טרור שניסו להרוג ולחטוף חיילים. ביסמוט אף הוסיף שדובר צה”ל גנז חומרים שלו ושל עיתונאים ישראלים נוספים שהיו עשויים לסייע להציג תמונה אחרת מזו השקרית שהוצגה לעולם.

התוצאות העגומות כאמור לא איחרו לבוא. מדינת ישראל נכנסה בעל כורחה למלכודת הסברתית וספגה מהלומה קשה בזירה המדינית, מוקעת וחבוטה ע”י התקשורת הבינלאומית לנוכח התמונות הדרמטיות ששודרו לעולם.

להמשך קריאה ניתן להיכנס לקישור מתוך אתר “זמן ישראל”:

https://www.zman.co.il/349449/