האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל כיום הוא כמובן פרויקט הגרעין האיראני. איראן דוהרת אל עבר פצצת גרעין ומעשירה אורניום באין מפריע, כאשר היא מפרה בשיטתיות את התחייבויותיה להסכם הגרעין. בה בעת, המשטר באיראן מהתל בממשל האמריקאי שסבור, כי באם יוריד את הדוושה מהגז איראן תשוב לשולחן המשא ומתן. ואולם, ההפך הוא הנכון שכן איראן קרובה מאי פעם להפוך למדינת סף גרעין כאשר משטר האייתולות מבין ששימוש בכוח צבאי מצד ארה”ב לא בא בחשבון. רק לאחרונה התבטא הממונה המיוחד רוב מאלי לענייני איראן וטען ש”החלון לדיפלומטיה לעולם לא ייסגר”.
ואולם, למרות איום הגרעין מצד הרפובליקה האסלאמית, ישנה סכנה המרחפת כעננה מעל ראשה של מדינת ישראל בדמות טבעת חנק המתהדקת סביב צווארנו והיא מערך הטילים שהולך ומשתכלל בקרב אויבנו הן בגבולות ישראל מצפון ומדרום, והן ממקומות רחוקים יותר הפועלים על פי הנחייה איראנית כפי שיפורט מטה. יש לציין, כי איום הטילים וכן כלי הטיס הבלתי מאוישים אינם רק בעיה של מדינת ישראל, אלא של בעלות בריתנו הקרויות המדינות הסוניות המתונות כדוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות. עם זאת, ברגע האמת וכפי שקרה בעבר הלא רחוק, ישראל תעמוד לבדה נוכח האיומים המתגברים.
איום הטילים: כמעיין הולך ומתגבר
פרופ’ עוזי רובין, מומחה לאיום הטילים על העורף הישראלי, מתאר כי השימוש ברקטות לעבר ישראל החל לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ארגון אש”ף שיגר קטיושות לעבר יישובי בית שאן מבסיסיו בירדן בשלהי 1968. אש”ף למעשה הקים מדינה בתוך מדינה, ומלך ירדן חוסיין פעל לסלק את הארגון ומפקדותיו. לאחר שהארגון הוגלה ללבנון, החל להתבסס שם ולשגר קטיושות ליישובי הצפון ובעיקר לעבר העיר קריית שמונה.
ירי הרקטות לא פסק ולאחר ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי שלמה ארגוב בבריטניה, על ידי מחבלים פלשתיניים שארבו לו, החליט רוה”מ המנוח מנחם בגין לפתוח במבצע שלום הגליל במטרה להפסיק את הירי לעבר קריית שמונה. ירי הרקטות המשיך, ולמעשה בסיום המלחמה חיזבאללה “החליף” את אש”ף (שהוגלה הפעם לטוניס). חיזבאללה פתח במלחמת גרילה מתמשכת מול ישראל, שכללה ירי קטיושות בלתי פוסק, שהביא לשני מבצעים צבאיים: “דין וחשבון” (1992) “וענבי זעם” (1996), בעת שצה”ל שהה ברצועת הביטחון בלבנון בשנים 1985-2000. ניתן לומר, כי בשני המבצעים צה”ל לא הצליח במשימתו לעצור את שיגורי הרקטות לעבר ישראל.
יתרה מכך, הנסיגה הישראלית החד צדדית מרצועת הביטחון הביאה בסופו של דבר לכך שצה”ל פינה את השטח לחיזבאללה שהלך והתעצם לממדי ענק. מארגון גרילה קיקיוני שפועל נגד ישראל בתוך רצועת הביטחון בדרום לבנון, הפך ל”צבא טרור” כפי שמכנה זאת הרמטכ”ל כוכבי ומחזיק ברשותו למעלה מ-150,000 טילים. לא זאת אף זאת, חיזבאללה כפי שצוין לעיל, בחסות ובהובלה איראנית עומל על פרויקט מפעל דיוק הטילים אשר ברשותו, כך שיאפשר פגיעה מדויקת באתרים ומתקנים אסטרטגיים בעורף הישראלי.
הפרויקט החל באמצעות העברת טילים מדויקים מוכנים מידי איראן לחיזבאללה בשנים 2013-2015, תחת המסווה של מלחמת האזרחים בסוריה. אולם ניסיונות אלו כשלו, הודות לניהול המוצלח של ישראל של המב”מ (המלחמה שבין המלחמות) בניסיון למנוע מחיזבאללה להתעצם צבאית במלחמה הבאה. הנחישות האיראנית לא חדלה לרגע, ובשנת 2016 החלה לשנות כיוון, כאשר עברה להסבת רקטות המצויות בידי חיזבאללה בלבנון, באמצעות שינוי של רכיבי דיוק והדרכה איראנית. ואילו בשנתיים האחרונות, איראן מנסה את כוחה באמצעות הקמת אתרי ייצור והסבה על גבי אדמת לבנון, כפי שחשף רוה”מ לשעבר בנימין נתניהו בנאומו בעצרת האו”ם ב-29 בספטמבר 2020.
להמשך קריאת המאמר בקישור לאתר מידה: