הבלוג של ראובני

 

בתחילת חודש פברואר, משפחתה של החטופה לירי אלבג קיבלה זר פרחים לניחום אבלים בצירוף מכתב ועליו כתוב היה: “יהי זכרה ברוך. כולנו יודעים שהמדינה היא החשובה ביותר”. נדמה היה שעוד קו אדום נחצה סביב הוויכוח בדבר עסקה לשחרור החטופים. ואולם, מספר שעות לאחר מכן, השב”כ דאג לעדכן שכפי הנראה הפרחים והמכתב נשלחו למשפחה על ידי גורם זר. כאמור, הידיים הן ידי איראן שפועלת ללא הרף להעמיק את הקיטוב והשסעים בחברה הישראלית. זאת באמצעות סוכנים איראנים שפועלים במקביל גם ברשתות החברתיות, על מנת לחולל כאוס בחברה הישראלית.

המשבר הפוליטי החמור שבו היינו שרויים בחמש השנים האחרונות הביאו לכך שפעם אחר פעם לא הוקמה ממשלה ציונית שתכיל את כל חלקי הבית ותדאג לאזרחי ישראל. באמצע קמה ממשלה פריטטית שלא החזיקה מעמד ומהרגע הראשון ברור היה שלא מדובר בחתונה קתולית. הדובדבן שבקצפת היה הטרלול הפוליטי בשנה האחרונה סביב הרפורמה המשפטית שהביאה אותנו לסחרור, ויצרה שסע עמוק בין חלקי החברה, ועל סיפא של מלחמת אזרחים.

ניתן לומר בסבירות לא מבוטלת שהמתקפה האכזרית ב-7 באוקטובר, אותה הוציא לפועל יחיא סינוואר נבעה מכך שהוא העריך, כי החברה הישראלית מדממת ומתבוססת במאבקים פנימיים שמונעים ממנה להתמודד אל מול איומים חיצוניים. ייתכן והמתקפה הייתה גם ניסיון לטרפד את ההסכם המתרקם בין ישראל לבין סעודיה. כמו כן, היחלשותה של הרשות הפלסטינית בקרב הציבור הפלסטיני בתמהיל של מדיניות הפייסנות הרופסת של ארה”ב במזרח התיכון גרמו לו להוציאה אל הפועל.

לצד סינוואר ישב לו נסראללה בבונקר וחכך ידיו בהנאה לנוכח הפילוג שפשה בתוכנו. בנאומו המפורסם אותו נשא לאחר הנסיגה הישראלית מרצועת הביטחון במאי 2000, טען כי למרות העובדה שברשות צה”ל יש טנקים ומטוסים מתקדמים, החברה הישראלית חלשה כמו כורי עכביש, ואיננה מסוגלת עוד לעמוד במלחמות עקובות מדם. ניתן להיווכח אפוא שנסראללה שכלל את אותה תאוריה בשנים האחרונות לנוכח הפילוג בתוכנו, כך שלשיטתו “בית העכביש מתמוטט”, קרי מדינת ישראל. כל אלו הביאו את אויבנו עוד לפני פסח אשתקד למסקנה אחת ברורה: “הישות הציונית” כלשונם לא תציין את שנתה ה-80.

כנס מושב הקיץ נפתח השבוע בכנסת, וארגוני המחאה המתנגדים לממשלה אשר היו מזוהים עם ההפגנות נגדה ובפרט נגד הרפורמה המשפטית חזרו לשבש את התנועה בכבישים. ארגון “אחים לנשק” אף הבטיח כי הוא מתכנן 40 “ימי זעם”. אל הארגון הצטרפו ארגונים נוספים כגון: “מוקד קיסריה”, “לוחמי כיפור 73”, “עיניים על הכנסת”, “בונות אלטרנטיבה”, “החזית הוורודה” ו-“דורשינוי”.

האלימות הגוברת בהפגנות האחרונות למען שחרור החטופים, הדרישה להוציאם עכשיו! חסימת כבישים, הבערת צמיגים בוערים או ניסיון לשרוף שוטר במדים עם לפיד בוער הינם קטליזטור עבור סינוואר להמשיך להתבצר בעמדתו, שכן נדרש ממנו רק עוד קצת להחזיק מעמד והמלחמה תופסק. הכרעת האויב, כאמור נמדדת באובדן הרצון של היריב להמשיך להילחם ואינה קשורה בהכרח ביכולתו הצבאית (ייקח עוד חודשים רבים עד שיפורקו תשתיות חמאס הצבאיות). מדוע אם כן שסינוואר יפסיק לדבוק בעמדתו לשחרור החטופים תמורת הפסקת המלחמה , כאשר נדמה כי כל רגע תיפסק המלחמה בשל לחצים פנימיים בתוכנו ודיבורי סרק על היום שאחרי, כאשר עוד לא סיימנו את העבודה החיונית ברפיח.

להמשך קריאה ניתן לקרוא באתר זמן ישראל:

https://www.zman.co.il/493238/popup/

לרצף פיגועי הטרור בשנה החולפת בידי מחבלים פלסטינים נלוות אמירות שנויות במחלוקת בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כך למשל, האלוף במיל’ גדי שמני שטען כי לישובים ביהודה ושומרון אין שמץ של ערך ביטחוני למדינת ישראל.

לדבריו, אילולא היו ישובים ישראליים ביהודה ושומרון אזי צה”ל היה מתיישב בבקעת הירדן לצד הרשות הפלסטינית וכך, לכאורה, כל עולם הבט”ש (ביטחון שוטף) היה הופך מיותר לחלוטין. לשיטתו, פעילות הבט”ש פוגעת במוכנות צה”ל למלחמה.

אין ספק שהפעילות המבצעית השוטפת של צה”ל בשטחים אכן פוגעת בכשירות הצבא והכנתו לעתות מלחמה. זאת משום שבמקום להתאמן למלחמה, צה”ל עסוק במיגור הטרור הגואה ובמניעה של רצח אזרחי ישראל (22 גדודים כעת נמצאים במאמץ הלחימה באיו”ש).

עדי כרמי, בכיר נוסף בדימוס (בשב”כ), טען ברדיו יום לאחר הפיגוע בדרום הר חברון, שזוהי התוצאה של “היעדר אופק מדיני”. כרמי בעל ניסיון עשיר, אך טועה. לא הייאוש מזין את הטרור, אלא דווקא התקווה שהוא ובכירים נוספים מהדהדים באוזני אויבינו ובעצם מתדלקים את הטרור.

לצד מזהה התהליכים, סגן הרמטכ”ל לשעבר יאיר גולן, הצטרף לא מכבר לשעבר נוסף בדרגת אלוף, הלא הוא עמירם לוין. לדבריו, “צה”ל מתחיל להיות שותף לפשעי מלחמה בתהליכים עמוקים המזכירים תהליכים שקרו בגרמניה הנאצית”.

ולקינוח, הבכיר לשעבר התורן הוא ראש המוסד תמיר פרדו, שמשחק לידיים של תנועת ה-BDS כאשר טען ש”בשטח שבו בני 2 עמים נשפטים תחת 2 מערכות משפט – יש אפרטהייד”.

ובכן, להלן העובדות שמהן מתעלמים אותם בכירים בדימוס במערכת הביטחון שמהדהדים את מאווייהם האישיים בכל הנוגע להתיישבות ביהודה ושומרון וחשיבותה בשמירה על ביטחון ישראל.

ראשית, גל הטרור הנוכחי מצביע על הבטן הרכה של ישראל: פיגועי הטרור היוצאים מתוך הערים הפלסטיניות שאותם ישראל מתקשה לסכל. אנו אף עדים להתגברות של הטרור גם מערים שנחשבו “שקטות” בשני העשורים האחרונים, כגון יריחו. מנגד, בכל הסבבים האחרונים אל מול רצועת עזה, צה”ל סיפק הגנה כמעט הרמטית על יישובי הדרום, בעוד שפיגועי הטרור אינם פוסקים וישראל מתקשה למגר את הטרור הפלסטיני.

למעשה, מסירת שטחים ביהודה ושומרון וחזרה לקו הירוק תצר את כתפיה הצרות של ישראל ממילא, ותביא לכך שכביש חוצה ישראל יהפוך עד מהרה לכביש בט”ש שעוברים בו טנקים וג’יפים ממוגנים כפי שמתרחש כיום בגבול מול עזה וכן בצפון מול חיזבאללה. הווה אומר, ללא נוכחות צבאית ישראלית, לצד התיישבות ענפה בשטחי יהודה ושומרון, חמאס והג’יהאד הפלסטיני ישתלטו בנקל על יהודה ושומרון. מסירת שטחים תעצור את חופש הפעולה הצבאי של צה”ל היום ותביא להשתלטות של חמאס על הערים הפלסטיניות.

לשם המחשה, כבר בשנת 2014 השב”כ חשף כי חמאס ניסה להשתלט על יהודה ושומרון. מסתבר שהארגון לא הרפה אף לו לרגע אחד מלנסות. מטרותיו כללו השתלטות על השטח וסילוק הרשות הפלסטינית, הוצאת פיגועי טרור קשים, כולל חטיפות והקמת מערך פיתוח רקטות בדומה לזה שקיים ברצועה. כל אלו בהכוונתו של סאלח אל עארורי (זה שעל הכוונת של ישראל כיום) שישב באותה עת בטורקיה.

אילולא המודיעין האיכותי והפעילות הביטחונית שעליה מנצחת מערכת הביטחון, יהודה ושומרון הייתה הופכת לכלי שרת של חמאס והג’יהאד הפלסטיני בניצוחה של מחוללת הטרור הגדולה בעולם, קרי איראן.

המסקנה העולה היא, שמדובר בכורח מבצעי ביטחוני מהמעלה הראשונה. כלומר, ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון איננה רק משאלת לב של המתנחלים בדבר ארץ ישראל השלמה. ניסיונות ההשתלטות של חמאס בגיבוי ותמיכה איראנית יובילו ליצירת מערך רקטות הדומה בהיקפו לזה שנמצא בעזה כיום. חמור מכך, לצד פיגועי הטרור שאותם מערכת הביטחון מתקשה להדוף, חמאס עשוי לשגר רחפנים מתאבדים שמסוגלים להשבית את כל רחבי גוש דן.

הניסיון של צה”ל ומערכת הביטחון לצייר תמונה שבה התשתית של הרקטות היא “ניסיון תודעתי של האויב” בלבד היא בבחינת זריית חול בעיני הציבור. וכך גם הניסיון של בכירים לשעבר לתלות תקוות בחזון שתי המדינות.

ניסיון העתקת המודל העזתי לאיו”ש הינו דבר שצריך להדאיג את כלל אזרחי ישראל ומערכת הביטחון. בצה”ל כאמור טוענים שהאיום המרכזי ביהודה ושומרון הוא חוליות המחבלים שמבצעות ירי וזורקות מטענים על הצירים.

הדבר נכון לעת עתה, אך הניסיונות האחרונים לשגר רקטות לעבור הגלבוע ממחישים כמה חשובה שליטה צבאית ישראלית בשטח. זאת בשל חוסר הרצון והיכולת של רשות הטרור הפלסטינית של אבו מאזן וחבר רעיו. כל ניסיון להמשיך להפיח רוח חיים ברשות הפלסטינית שתמגר את הטרור היוצא משטחה הינה בבחינת כוסות רוח למת.

מספיק לחזור כמעט שני עשורים אחורה. הימים הם ימי אריק שרון לפני ההתנתקות, שבה יועצו המיתולוגי של שרון, דב וייסגלס התייחס בזלזול כלפי איום הרקטות מעזה כאשר כינה אותם “חפצים מעופפים”. ההיסטוריה מוכיחה שאותם חפצים מעופפים הפכו לאיום אסטרטגי על העורף.

יש לציין, שלמרות כמות החימוש (חלקו מדויק) שחיל האוויר מטיל בזמן מבצע צבאי בעזה, השיגורים לעבר שטח ישראל לא פוסקים לרגע, ורק כניסת כוחות חי”ר מונעת את הירי תלול מסלול לטווח רחוק (עיין ערך לבנון השנייה).

שנית, למרות הנסיגה החד צדדית מרצועת עזה, ישראל לא הצליחה לאורך השנים לייצר לגיטימציה בין לאומית, על מנת להגן על עצמה מפני הטרור של חמאס והג’יהאד האסלאמי, הכולל שיגורי רקטות לעבר אזרחי ישראל, מנהרות טרור, ירי נ”ט וירי נק”ל.

מהלך דומה של נסיגה חד צדדית ביהודה ושומרון יביא ללחצים נוספים כבירים מצד המערכת הבין לאומית, מה שיפגע בישראל קשות בעת פעילות צבאית מעת לעת. כלומר, צה”ל לא יוכל לבצע את מלאכתו ולסיים את העבודה בשל ביקורות שיבואו עלינו מבחוץ, כפי שקורה לדאבון לב כיום בעזה.

יתרה מכך, תאבונם של ארגוני הטרור רק ילך ויתעצם, שכן אין מדובר רק בקווי 67 כפי שמיעוט בשמאל נוהג להדהד, אלא בארץ ישראל כולה.

שלישית, הצנזורה הצבאית התירה לפרסום, כי מטעני החבלה שאותרו לפני חודש בגבול ירדן הם מתוצרת איראן (תראו מופתעים). למעשה, מערכת הביטחון התריעה בשנה החולפת שהגבול הישראלי ירדני הינו פרוץ ומשמש כציר מרכזי להעברת אמצעי לחימה ונשק מתקדם איראני אל החמאס.

לאותם מטעני חבלה מצטרף אירוע נוסף חמור מאוד בתחילת חודש מאי, כאשר ישראל מסרה חזרה לירדן חבר פרלמנט ירדני שניסה להבריח אמצעי לחימה מירדן ליהודה ושומרון. חבר הפרלמנט ניסה להבריח זהב ונשק וברכבו נמצא שלל רובים ואקדחים שונים. יש לציין, שגם אם היה מדובר בעניין פלילי, זה עשוי לגלוש מהר מאוד לפח”עי (פיגוע חבלני).

נדמה שמדובר באירוע גדול הרבה יותר ממה שמפורסם בתקשורת, שבו הציר ירדן-יהודה ושומרון מחבר בין איראן לבין גרורותיה באיו”ש (חמאס והגא”פ).

חובתנו ללמוד מהניסיון המר ברצועת עזה. גם סוגיית המנהרות, שהפכה לאיום אסטרטגי “בצוק איתן”, התחילה אי שם בשנות ה-80 המאוחרות. זאת כאשר, מתחת למעבר רפיח בגבול עם מצרים נחפרו מנהרות ששימשו את ארגוני הטרור ברצועה להעברת סחורות, אנשים וכן אמצעי לחימה. ראוי לציין, שבמהלך מבצע מגן וחץ ביהודה ושומרון נמצאה מנהרת טרור. אין צורך בדמיון מפותח כדי להבין מה יקרה אם נאבד את השליטה הביטחונית באזור.

לפיכך, כל דיבור על נסיגה או הפרדות תוך שמירה על מדינה פלסטינית מפורזת הוא בבחינת איוולת מוחלטת והפקרת ביטחוננו בידי אויבנו.

להמשך קריאה ניתן להיכנס לקישור הבא:

https://www.zman.co.il/420766/

בין השנים 1996-2001 הטליבאן שלט באפגניסטן לאחר 4 שנות מלחמת אזרחים בין קבוצות מוג’אהדין שונות בתוך המדינה. בזמן הזה הוא אסר על נשים לצאת וללמוד, סגר בפניהן את הצוהר לחינוך, השכלה וידע, וגרם להן לצער ויגון.

תחת הטליבאן, מהארגונים הקיצוניים ביותר שבאסלאם הסוני, עולמן של בנות רבות הינו מקום אפל שמדכא נשים באופן שיטתי, פוגע בזכויותיהן הבסיסיות ביותר, מנציח את הבורות ודוחה השכלה וחינוך.

מנגד, בעשרים השנים בהן ארה”ב פעלה בתוך אפגניסטן חייהן של נשים רבות השתפר באופן דרמטי, כאשר הטליבאן החל מאבד את אחיזתו במדינה. נשים במדינה יכולות היו לציין את יום האישה הבינלאומי עם תקווה לעתיד טוב ובטוח יותר עבורן ותמורות רבות חיוביות החלו בעקבות הנוכחות האמריקאית ברחבי המדינה.

ואולם, לאחר שני עשורים בהם נלחמה האומה החזקה בעולם בטרור הסוני מבית היוצר אל-קאעדה ובטליבאן, זכויותיהן של הנשים הוחזרו חזרה אל תוך הבקבוק. זאת לאחר הנסיגה האמריקאית החפוזה (בעוד כחודש וחצי ימלאו שנתיים לנסיגה) שהביאה, בתוך ימים ספורים מהנסיגה, להשתלטות מוחלטת של הטליבאן. מחוז אחר מחוז עד שאחז במדינה כולה.

(צילום: AFP)

מיותר לציין שהנסיגה הגבירה את המוטיבציה של אל-קאעדה וכפי הנראה תביא לחזרתם של פיגועי טרור נגד המערב מצד ארגון הטרור הסוני. זאת בשל הקרבה בין הטליבאן לאל-קאעדה, שיאמץ לחיקו את האחרון במטרה להעמיק את אחיזתו בשלטון.

ניתן לומר כי השתלטותו של הטליבאן על אפגניסטן ממיטה אסון על אותן בנות ומביאה לעלייתו המחודשת של טרור סוני קיצוני שמצר את עולמן של נשים.

 

להמשך קריאה ניתן להיכנס לקישור הנ”ל:

https://www.zman.co.il/401007/

עידן חדש בפתח: התלכדות הזירות

המציאות הביטחונית הנוכחית אינה נעימה לאוזן כלל וכלל. עם זאת, לא ניתן להעלים מהציבור את מה שמערכת הביטחון יודעת כבר זמן רב. שר הביטחון יואב גלנט רואה נכוחה את המתרחש והשכיל לחשוף את הדברים אתמול (חמישי) בריש גלי: “אנו נמצאים בפני עידן ביטחוני חדש שבו ייתכן איום ממשי בכלל הגזרות בעת ובעונה אחת .פעלנו לאורך שנים תחת הנחה שניתן לקיים עימותים מוגבלים, אבל זו תופעה שהולכת ונעלמת. היום ישנה תופעה בולטת של התלכדות זירות“.

https://www.memri.org/iraqi%20al-nujaba%20movement%20publishes%20video%20threatening%20drone%20strikes%20against%20israel

מיליציה פרו איראנית מעיראק מאיימת לתקוף את ישראל במל”טים

הגיע העת שגם הציבור יפנים את העובדה שהסבב הבא יהיה כבר אופרה אחרת לגמרי. לא עוד עימות מוגבל בעזה, אלא מלחמה מול מספר גזרות בה בעת. התלקחות הזירה הצפונית והדרומית בצירוף פיגועי הטרור שפקדו את ישראל בערב חג הפסח ובחול המועד אינם מגיעים יש מאין. בניגוד למה שמוצג בחלק מהתקשורת הם לא הגיעו “כתגובה לפעולות ישראל בהר הבית”, זהו רק תירוץ קלוש. מאחורי הפעולות הללו עומדת אידיאולוגיה סדורה מצד המשטר האלים של הרפובליקה האסלאמית באיראן אשר חותר לחסל את האויב הציוני. המשטר פועל באמצעות מלחמת התשה הכוללת טרור בלתי פוסק מתוך איו”ש וכלה במתקפות טילים וכטב”מים על ישראל ממספר חזיתות בה בעת.

הספירה לאחור החלה

להמשך קריאה ניתן להיכנס לקישור הבא באתר זמן ישראל:

https://www.zman.co.il/388965/

המשך קריאה בקישור הבא:

 https://www.now14.co.il/?p=773377

המערב נזעק כולו עתה, כאשר זה נוגע לאינטרסים שלו. על כך ניתן לומר כי, “מל”ט (אקדח) שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב להתאבד (לירות) עד סוף המערכה האחרונה שלה“.

בנימין נתניהו מעיד בספרו “ביבי”, כיצד אביו בנציון נתניהו ז”ל היסטוריון ידוע, חזה את הקטסטרופה של מלחמת העולם השנייה שנתיים לפני שפרצה. וכך כתב בנציון: “לנוכח השואה שהעם היהודי ניצב לפניה, תפקידנו הוא להזכיר שוב ושוב לעולם כולו את מה שגרמניה מנחילה לבניה. נוכל לרסק אנטישמיות גזעית רק אם נוכיח שהגזענות הגרמנית אינה מכוונת כלפי יהודים בלבד. עלינו לשכנע אחרים שההתקפה של ההיטלריזם על יהודי גרמניה היא ההתקפה על החברה האנושית כולה”.

בוועידת הביטחון של מינכן שהתקיימה בסופ”ש האחרון, חשף שר הביטחון יואב גלנט, כי “במהלך השנה האחרונה, איראן הפכה ליצואנית גלובלית של נשק קטלני והיא מקיימת מגעים למכירתו עם לא פחות מ-50 מדינות. איראן מספקת מל”טים, בעלי טווח אלף קילומטרים, לידי מדינות במזרח אירופה, דוגמת בלארוס, ובעבר עשתה זאת גם בדרום אמריקה – לוונצואלה“.

בתוך כך, אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה”ב שפורסמה על ידי ממשל ביידן באוקטובר האחרון (2022), חותרת ליצור קואליציה רחבה וחזקה ככל הניתן על מנת ליצור “עולם חופשי, פתוח, משגשג ובטוח”. בכדי להגיע ליעד הזה, על האומה החזקה בעולם (נכון לעת עתה) לגבור בתחרות מול המעצמה העולה מן המזרח, קרי סין. יעד מרכזי נוסף הוא ניסיון לרסן את רוסיה במלחמתה המתמשכת מול אוקראינה.

מנגד, הרפובליקה האסלמאית אשר מאיימת על שלום העולם כולו, לא רק שלא מצוינת בסדר העדיפויות העולמי, אלא אינה נמנית אפילו בפרק העוסק בטרור הגלובלי. הטרור הסוני שכולל את אל – קאיעדה, הטאליבן וארגון המדינה האסלאמית נכלל במסמך המרתק. ואולם, משטר האייתוללות המסוכן מכולם שבמשך כל כך הרבה שנים חולל הרס וחורבן בתימן, עיראק, סוריה ולבנון זוכה להתעלמות במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי ממי שמתיימרת להמשיך להיות מעצמת העל היחידה. מעבר לכך, הדבר מעיד על כשל פנימי עמוק בסדר העדיפויות של האומה האמריקאית.

לדאבון לב, המערב התעלם במופגן לאורך השנים מהאיום האיראני ומהתעצמותה הצבאית והטכנולוגית של הרפובליקה האסלאמית. ארה”ב תחת הנהגתו הכושלת של הנשיא לשעבר אובמה חתרה להסכם גרעין מביש (שנחתם מאחורי גבה של ישראל) שלא כלל בתוכו את הטילים הבליסטיים ותעשיית המל”טים האיראנים שאיימו אז על המזה”ת וכעת מאיימים על המערב. אותם מל”טים הכו ללא הרף בשנים האחרונות בסעודיה, תימן וברחבי המפרץ הפרסי. חלק מאותן תקיפות בוצעו נגד ספינות בבעלות ישראלית כפי שאירע בשבת האחרונה. זאת לאחר שספינה ישראלית בבעלותו של איש העסקים איל עופר הותקפה על ידי מל”טים מתאבדים איראניים מסוג “שאהד 136” כתגובת נקם לפעולה המיוחסת לישראל בתקיפה במתקן באיספהאן בתחילת חודש פברואר.

ואולם, התוקפנות האיראנית אינה מסתכמת כלפי יעדים ישראליים או בעלות ברית נוספות כגון תקיפת מתקני הנפט הסעודיים ב-2019. עוד באותה שנה איראן הצליחה ליירט את מל”ט הריגול המתקדם ביותר שיש ברשות האמריקאים: ה-“גלובל הוק RQ-4” מעל שמי המדינה. יירוט מל”ט כה מתקדם ויקר (עלות של שלושה מטוסי תקיפה) של מעצמה כמו ארה”ב מעיד עד כמה התוקפנות האיראנית אינה יודעת גבול מהו.

שני המקרים הללו היוו נקודת שבר במאבק ארוך השנים מול איראן, היות והקואליציה נגד איראן הכוללת את מדינות המפרץ וישראל ציפו לתגובת נגד מצד הנשיא לשעבר טראמפ. אך האחרון שהבטיח להגיב בשני המקרים, חזר בו. כתוצאה מכך, המורל הלאומי באיראן גבר, ולמעשה היירוט המוצלח והמתקפה על שדות הנפט בסעודיה שלא זכו לתגובה צבאית הולמת העניקו רוח גבית למשטר להמשיך באגרסיביות ובנחישות שבה היא פועלת במרחב. למעשה משטר האייתוללות באיראן הפנים שאין אף גורם צבאי מרתיע שעשוי להעניש את הרפובליקה האסלאמית על מעשיה ולחדול אותה מלהמשיך בהם.

כעת לאחר שאותם מל”טים מתאבדים עשו דרכם לעבר אירופה, נוכח השימוש שעושה בהם רוסיה, אשר מכים שוק על גבי ירך את האוקראינים, אירופה וארה”ב נזעקות. זהו כמובן מחיר הנאיביות וההתעלמות המופגנת רבת השנים מאיראן ופשעיה הרבים.

התעלמותה של ארה”ב והמערב מאיום המל”טים האיראנים (והטילים הבליסטיים) מכה בהם בעוצמה כבומרנג, כאשר צביעותו של המערב נחשפת במלוא ערוותה.

תעשיית המל”טים האיראנית שהחלה עוד במלחמת איראן עיראק (שהיו קיקיוניים למדי) הפכה להיות איום אסטרטגי מהמעלה הראשונה על ישראל והמערב כולו. חרף אזהרותיהם של בכירים בישראל מעל כל במה אפשרית, הפנה המערב את גבו לאיום במשך זמן רב. כך למשל, שר הביטחון לשעבר גנץ הזהיר בכנס של המכון למדיניות נגד טרור עוד בשנת 2021, ש”אחד הכלים המשמעותיים שפיתחה איראן הוא מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים”.

שתיקתה המביכה של ארה”ב והתעלמותה עוד מימי הנשיא לשעבר אובמה, נוכח הטרור של התמנון האיראני כלפי בני עמה וכן לאור הטרור הגלובלי אותה היא מייצאת באמצעות שלוחיה ברחבי העולם, וכן התעצמותה הצבאית הביאונו עד הלום.

כמו כן, לאחרונה דווח בוול סטריט ג’ורנל שרוסיה יחד עם איראן פועלות להקים מפעל על אדמת רוסיה שייצר 6000 כטב”מים בשנים הקרובות, כאשר טהראן מתכננת לבנות מנוע רקטי שיגדיל את מהירותם של כלי הטיס הללו.

המערב נזעק כולו עתה, כאשר זה נוגע לאינטרסים שלו. על כך ניתן לומר כי, “מל”ט (אקדח) שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב להתאבד (לירות) עד סוף המערכה האחרונה שלה“.

 

אין צורך באוזניים מוזיקליות יוצאות דופן כדי להבין בין השורות ששרת הפנים היוצאת איילת שקד – יוצאת לחופשה בת 4 שנים על מנת לחזור לביצה הפוליטית. בראיונות שקיימה ברשת 13 אצל איילה חסון ובחדשות 12 עם בן כספית ועמית סגל לאחרונה, הבהירה שהיא מתכוונת לעשות לביתה אך מתכוונת לשוב. בראיון הפרידה שלה “בפגוש את העיתונות” טענה שקיבלה הצעות ממפלגת השלטון” פנו אליי לעבור לליכוד – עוד לא החלטתי”.

נדמה שהפלונטר הפוליטי שפקד את ישראל בשלוש השנים האחרונות היה לפני עידן ועידנים. ושרת הפנים שקד סבורה כי ציבור מחנה הימין ובעיקר חברי ומתפקדי הליכוד בעלי זיכרון קצר מועד.

פרשנית חדשות 12, רינה מצליח סיפרה במאי 2021 ב’חדשות 12′ כי על איילת שקד עברו ימים לא פשוטים באותם ימים שלפני הקמת “ממשלת השינוי”. בעוד שבנט חש טבעי עם הליכה לממשלה עם השמאל, עבורה הצעד הזה לא התעכל כמו שצריך… לפי מצליח, שקד הסתובבה באותם ימים שלפני הקמת הממשלה עם “כאבי בטן”, גילתה עצבנות ואף נטתה לפרקי בכי מחשש שהמהלך יביא לסוף דרכה הפוליטית.

מצליח הוסיפה אז כי לאיילת שקד קשה היה להיפרד ממה שמכונה “הבייס הפוליטי שלה” בימין, אלה שלא מוכנים היו לשמוע על ממשלת שינוי, אך  באותה עת היו רק 2 אפשרויות: ממשלת שינוי או הליכה לבחירות חמישיות ולשם בעצם חתר נתניהו לכאורה.

“איילת מטיילת” לעבר הליכוד?

להמשך קריאה להכנס לקישור באתר זמן ישראל:

https://www.zman.co.il/362253/

המלחמה כיום אינה מסתכמת רק במאבק מזוין, אלא מתנהל קרב נוסף על התודעה, הנרטיב, על רעיונות ואידאות וכן על הלבבות והתחושות של בני האדם. ניתן לומר אפוא, כי הלחימה עברה אל תחום התודעה

“משט השלום” – מדינת ישראל נתפסה באופסייד

השנה הייתה 2010, כאשר 6 ספינות יצאו מחופי טורקיה אל עבר חופי עזה במטרה “להסיר את המצור על הרצועה”. חמש הספינות הראשונות שהיו בדרכן לרצועת עזה נעצרו כמעט ללא התנגדות, אך השישית שהייתה הגדולה מכולן ומוכרת לכל הייתה “המאווי מרמרה”. לוחמי השייטת אשר השתלשלו מחבל המסוק הבינו תוך מספר שניות כי לא מדובר במשט שלום, אלא בזירת קרב.

לוחמי השייטת אשר השתלשלו מחבל המסוק הבינו תוך מספר שניות כי לא מדובר במשט שלום, אלא בזירת קרב. הללו נתקלו באלימות קשה מאוד כלפיהם

הללו נתקלו באלימות קשה מאוד כלפיהם מצד מחבלים של ארגון הטרור הטורקי IHH שתקפו את כוחותינו באמצעי נשק מגוונים שכללו: מוטות, גרזנים וסכינים. כתוצאה מכך 10 לוחמי השייטת נפצעו, שניים מתוכם קשה, ואילו בצד השני נהרגו 9 פעילי טרור ו-20 פצועים.

למעשה, משט המרמרה היה בבחינת כישלון כפול עבור ישראל. פעם אחת, מבחינה מודיעינית, היות שצה”ל לא צפה שעל גבי הספינה יהיו עשרות מחבלים מאומנים היטב (יחד עם ח”כ לשעבר ממפלגת בל”ד חנין זועבי). בתחקיר הצה”לי התברר שלקח ללוחמי השייטת 30 שניות בלבד לעבור מנשק עם כדורי צבע (אמצעי לפיזור הפגנות) לנשק חם. פעם שנייה, כל מהותו של המשט היה פרויקט יחסי ציבור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שמטרתו היחידה: הזדהות עם הפלסטינים ויצירת דה לגיטימציה למדינת ישראל .

כך למשל, העיתונאי לשעבר בועז ביסמוט, ששהה בלב ים על אחת מספינות צה”ל, העיד בספרו “עובר כל גבול” על גודל האבסורד באירוע. לדבריו, מארגני המשט צילמו 24/7 את שהתרחש על הספינה, כאשר הם הציגו תמונה מעוותת של חיילי קומנדו מאומנים היטב יורים ללא הבחנה ב”פעילי שלום תמימים”. בפועל היו אלה פעילי טרור שניסו להרוג ולחטוף חיילים. ביסמוט אף הוסיף שדובר צה”ל גנז חומרים שלו ושל עיתונאים ישראלים נוספים שהיו עשויים לסייע להציג תמונה אחרת מזו השקרית שהוצגה לעולם.

התוצאות העגומות כאמור לא איחרו לבוא. מדינת ישראל נכנסה בעל כורחה למלכודת הסברתית וספגה מהלומה קשה בזירה המדינית, מוקעת וחבוטה ע”י התקשורת הבינלאומית לנוכח התמונות הדרמטיות ששודרו לעולם.

להמשך קריאה ניתן להיכנס לקישור מתוך אתר “זמן ישראל”:

https://www.zman.co.il/349449/

“אנו נמצאים בדקה ה-90”, כך העיד השר לשעבר יובל שטייניץ בראיון פרישה לחדשות 12 בחודש יולי האחרון. היום צפוי לטוס הרמטכ”ל כוכבי למסע מדיני לאירופה שבו יתריע על האיום האיראני. כוכבי כזכור, יצא נגד הסכם גרעין וסבור שחייבת להיות אופציה צבאית אמינה.

מי טרפד תקיפה באיראן?

ספטמבר 2010, עם ישראל נמצא בחגיגות של חגי תשרי ואינו מודע כלל וכלל לדרמה הגדולה, שמתחוללת בקבינט הביטחוני תחת ניצוחם של ראש הממשלה לשעבר נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. הקבינט עקב מקרוב אחר ההכנות הקדחתניות של הצבא, להוציא אל הפועל מתקפה גדולה על מתקן הגרעין המבוצר ביותר באיראן: “פורדו”. על פי ספרו של אילן כפיר: “סופה בדרך לאיראן” שם הקוד למבצע היה: “מבצע היכל המלך שלמה“. כל שנשאר היה הוא להעביר החלטה בקבינט ולתקוף בפעם השלישית בתולדותיה של המדינה מתקני גרעין של מדינות אויב (עיראק 91, סוריה 2007). בסופו של דבר, המטוסים הישראליים לא המריאו בשל התנגדותם הנחרצת של שלושת המפקדים הבכירים דאז: ראש השב”כ יובל דיסקין, ראש המוסד המנוח מאיר דגן והרמטכ”ל לשעבר גבי אשכנזי. (סופה בדרך לאיראן, עמ’ 112, 117)

הצמד נתניהו-ברק לא אמר נואש, ובאוקטובר 2011 ניסו בשנית להוציא אל הפועל מתקפה של מתקני הגרעין באיראן. במקומם של המתנגדים דגן-אשכנזי-דיסקין, עמדו כעת ראש השב”כ יורם כהן, ראש המוסד תמיר פרדו והרמטכ”ל לשעבר בני גנץ. השלושה תמכו בתקיפה, אך האחרון שכיום אף מכהן כשר הביטחון סבר שאסור לצאת לתקיפה ללא גיבוי ותיאום מול האמריקאים. עמדתו הייתה מנוגדת לחלוטין לזאת של נתניהו – ברק. גנץ טען באותה עת שצה”ל נמצא בכשירות מבצעית מלאה, וניתן יהיה להשמיד את מתקני הגרעין, אך הוא כרמטכ”ל מתנגד למבצע צבאי ללא תיאום עם האמריקאים. לימים אף פירט על כך בראיון טלוויזיוני לאילנה דיין.

(סופה בדרך לאיראן, עמ’ 141, 143, 144)

 

להמשך קריאה של המאמר ניתן להיכנס לקישור באתר: “זמן ישראל”

https://www.zman.co.il/340112/

בעיצומו של גל הטרור האחרון, לאחר הטבח המזעזע באלעד, הזדעק המרגל הישראלי יהונתן פולארד וקבל על הרופסות שבה נוקטת ההנהגה בישראל באסירים הפלסטיניים שאינם חוששים להיכנס לכלא הישראלי לנוכח התנאים המפליגים להם הם זוכים. פולארד טען כי הוא “יודע היטב איך נראה בית סוהר שמיועד להוציא מהאסיר את הרצון לחיות”, בעודו רומז כי ההיפך הגמור מתרחש בישראל.

ראוי לציין כי סוגיית האסירים הביטחוניים הינה חבית נפץ שעלולה להבעיר את השטח בקלות (בדומה לסוגיית הר הבית). משום כך ובשל החשש המתמיד מפני מהומות בתוך הכלא שעשויות עד מהרה לגלוש החוצה ולהבעיר את השטח, שב”ס וממשלות ישראל מהלכים בין הטיפות בהתנהלותם מול האסירים הביטחוניים.

אסירים ביטחוניים בבית הסוהר, קרדיט: מעריב

להמשך קריאה ניתן להיכנס לקישור באתר “זמן ישראל”: 

https://www.zman.co.il/329645/